אוקיינוס הקברניט

  סשָׁה גָּרָה לְיַד נְמֵרִים וַאֲרָיוֹת בֵּין הַיָּם לָהַר, בֵּין טוֹבִים הַשְּׁנָיִם מִן הָאֶחָד לָאֶחָד. סשה שְׁחוֹרַת הַשֵּׂעָר לְאָן נֶעֱלַמְתְּ? בֵּין הַכְּבִישׁ לַאֲוִיר, בֵּין הַשָּׂדוֹת לָעִיר הֵיכָן כְּנַפיִיךְ תּוֹפְחוֹת בַּלַּיְלָה, בּוֹקְעוֹת מגבֵּךְ וּמְעוֹפְפוֹת?   סשָׁה עוֹשָׂה אָהֲבָה עִם מִי שֶׁרַק יִרְצֶה הִיא אוֹהֶבֶת אֶת זֶה כָּאן וְעַכְשָׁו הִיא אוֹהֶבֶת לָעוּף עַל זֶה יָד נִכרכֶת בְּיָד מוֹלִיכָה אַלְמנִים בִּרְחוֹבוֹת חֲשׁוּכִים, מֵעַרְסֶלֶת ...

  איזו מסכנה את אלבה, עד שהצלחת למכור שלושה ספרים, השטר חמק מכיסך וחזרת הביתה בלי פרוטה. היית כל כך עייפה ורצית לחסוך, אז לא לקחת מונית. ובסוף השטר צנח החוצה מהכיס. בטח זה קרה כשקנית שקית שוקו לילדה. איזו מסכנה את אלבה, אף פעם לא תהיה לך פרוטה. את עייפה, רוצה לישון, הולכת ברחוב עם עשרים קילו ספרים על ...

  "אני שונאת כסף," צעקה אֵלְבָּה על הפקידה בבנק. "אני שונאת בנקים וכסף עושה לי בחילה." "את יכולה לחיות בלעדיו?" שאלה אותה הפקידה ותלתליה החלודים זקופים מעל ראשה כאנטנות שיגעון שקלטו את הטרוף שלה. "למה את זורקת עליי את הכספומט שלך?" נבהלה הפקידה. "כי אני שונאת כסף." "לכי מכאן, עלי למעלה לקומה העליונה, דברי עם לוציפר." לוציפר חיכה בשירותים למנקה שתבוא ...

    "מי עובד ביום שבת? מה אתה, גוי?" "לא, אני איש עובד. אם איש עובד הוא גוי, אז אני גוי." אלבה צובטת את אפו של הרמן, הוא צועק וצובט את אפה בחזרה. "חם עכשיו, זה לא הזמן." "אני דווקא אוהב את ההתעלסויות המיוזעות של הקיץ." הוא מנשק את ראשה, אך לא דוחק. זה יום ראשון, והשעה היא שעת צהריים, בחוץ מבעבע הבל היום. ארבעים ...

בתום יום קריאה במיקרופילמים ולעיסת חבילת מסטיקים שלמה, נוסעת אֵלְבָּה הביתה על אופניה. היא מרכיבה אוזניות והמשוררת מאיה בז'ראנו שרה לה את 'עיבוד נתונים 35': "גוחנת בוצעת מוצגת גוהרת גולשת חופזת, הולכת בעיכוב מלא, סופקת גומרת תופחת תופרת מוזגת חולשת שונה ולומדת, כורעת כופתת חורזת אוהבת…" בפינת הרחוב היא מזהה את גבריאל יושב על כסא אופניו. אֵלְבָּה רוכבת ישר לתוך ...

עם בוא החורף מצאה אלבה עבודה כחוקרת תאריכים היסטוריים. היא הולכת לספריה העירונית בכל שעה שנוחה לה וקוראת במיקרופילמים. העבודה הזאת מכניסה לכיסה 35 שקלים לשעת קריאה. אך זה לא הכסף שמשך אותה אל העבודה הזאת. אלא הרומאן שהחל מתרקם בדמיונה. המיקרופילמים אינם אלא מאגר סיפורים שנובע מזרם הזמן. היא קוראת ומתבוננת בשינויי השפה. בשנות הארבעים נטו לכתוב פרסומות מוסיקליות ...

גם באמצע ינואר פוסע הרמן בלי חולצה בין חדרי הבית. שתיקה הרסנית מתלבה בחלל. מכונת הכביסה מתייגעת אך הניקיון אינו מגיע. הוא תולה את הכבסים על החבלים במרפסת האחורית. רגליו יחפות, מכנסיו חושפים את קצה תחתוניו השחורים. גבו רכון מעל סף המעקה, תלתליו סופגים שמש קרה, מחשבותיו שקועות בספר מסעות ימיים. הוא תולה את הכבסים כספן הפורש מפרשים. אחר כך ניגש ...

    בבוקר מתחה את גרבי הצמר החומים עד קצה ברכיה המצולקות, על הכתף הניחה תרמיל, בידה אחזה פנקס ועיפרון ויצאה למסע אחר העלילה. מה המניע? היום? הזמן? היא יושבת על כסא קטן לצד הכביש בדוכן למשקאות טבעיים. היא מוכנה לצאת למסע. קנתה סיגריות CAMEL בקופסה קשה ולגמה מיץ תפוזים. זהו זה. היא מוכנה לצאת למסע אחר העלילה. ברחוב יהודה ...

    "עדיף ללכת ללשכת התעסוקה מאשר לא ללכת בכלל."חשבה אלבה "ממש לא לזוז. להתעורר באמצע הלילה ולבכות. לקום בצהריים ולהזיל דמעה נוספת. עדיף ללכת למשרד ממשלתי. לנוע. להזיז את הירכיים ולדווש על האופניים. להתרחק. להתכוון בכל הלב לצאת מן הקיפאון. לסרב לאי האהבה. לתת יד ולהוציא את עצמך מהבוץ."  שום דבר לא יקרה בלשכת התעסוקה. לא מגיע לה כסף כי ...

    3   בלילה נצבטת צפור בגרונה כמו גנב שמנסה לפרוץ את דלת בית הכנסת. אלבה נשארת ערה. אהוביה ישנים בחדרים, נושמים נשימות קצובות מתחת לשמיכות עבות. היא קופאת במרפסת וכותבת. אין לה עבודה אחרת וכנראה שעל זה  תכתוב רוב הזמן. היא יושבת מול הדף הלבן ונרדפת מן העלילה. היא מאמינה שעליה להיות מושלמת, בעלת התחלה אמצע וסוף. התחלה ...