אוקיינוס הקברניט

  הציפור הכחולה מאת אמילי רוז   תרגום:חגית גרוסמן   אני רוצה לגלות לכם סוד. מצאתי ציפור. כנפיה שחורות וגופה כחול. קראתי לה הולי והבאתי אותה לביתי. היא יושבת בחן על שולחני ואני נוגעת בה והיא שרה בשפה חדשה. ציפור חכמה ועתיקה, מלמדת אותי איך לעוף מעל לרחוב החלוד שלי. אני מזריקה למוחי את צלילי קולה כמו מורפיום. ציפור קטנה ועתיקה ...

    קריאה נעימה ושנה טובה לכולם http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3779631,00.html    

       סשה   אֵין זְמַן טוֹב יוֹתֵר לִחְיוֹת מֵאֲשֶׁר הָרֶגַע הַזֶּה שֶׁבּוֹ הִיא נִכְנֶסֶת לָחֶדֶר וְהַשָּׁמַיִם מִצְטַּנְּנִים לְנוֹכָח הַשֶּׁקט אוֹר לָבָן נִזְקף בְּחֲדַר הַשֵּׁנָה אֶפְשָׁר לָשׁוּב וְלַחֲשֹׁב עַל צִיּוּר אוֹ לְפָחוֹת עַל לִכְתֹּב מִתּוֹךְ דִּמְמַת הַבֹּקֶר כְּשֶׁהִיא בְּחַדְרִי עַל הַכִּסֵּא הָאָדֹם "כַּמָּה קָצַר הַזְּמַן שֶׁלָּנוּ כָּאן" רָצִיתִי לוֹמַר לָהּ הִיא יָשְׁבָה מוּלִי צָעִיף סָגֹל מִתְפַּתֵּל עַל צווארה כַּפּוֹת ...

  הֵקַצְתִּי מֵאַהֲבַתְךָ וְאַכֵן הַטַּעַם מַר גַּם בְּפִסְגַּת הַהִתְלַהֲבוּת מֻכְרָחָה לָבוֹא יְקִיצָה  ואָחֲרֶיהָ מַעֲשֵׂה הַהִטַּהֲרוּת הֲפָגַת הַמְרִירוּת אֲפִילוּ הִתְפַּלְלוּת סוֹדִית לְהִתְנַפְּצוּת בֵּינִי לְבֵינִי לְמַעַן תִּצְלַח הֲפִיכָתִי לְפֶּחָם-עֵצִים לְאַחַר בְּעִירָה וּשְׂרֵפָה. הֱיוֹת הַפֶּחָם קַיָּם הַרְחֵק מִן הַכַּעַס מְקָרֵב אוֹתוֹ לְהִתְקַשְּׁרוּת שֶׁאֵינָהּ פְּגִיעָה הֱיוֹת הַפֶּחָם שֶׁל עַצְמוֹ אֲשֶׁר אֵינוֹ מוֹסֵר אֶת גּוּפוֹ  אֶלָּא נִמְשָׁח עַל פְּנֵי חָיַּלִים לְמַטְרַת הוֹבָלָה מִמָקוֹם לְמָקוֹם הוּא ...

                    אָהַבְתִּי אוֹתְךָ כְּמוֹ שֶׁבִּקַּשְׁתָּ וְתָלִיתִי מְנוֹרוֹת עַל רָאשֵׁי הַשְּׁקָרִים הָיִיתִי אֲחוֹתְךָ הָרָעָה, אִמְּךָ הַחוֹרֶגֶת, בִּתְךָ הַסּוֹרֶרֶת פָּתַחְתִּי אֶת כָּל הַבַּקְבּוּקִים וְלֹא סָגַרְתִּי אֶת הַשְׁפוֹפֶרֶת הָיִיתִי כָּל מָה שֶׁשָּׂנֵאתָ וְאָהַבְתָּ אֶת שׂעֲרִי שֶׁאַף אֶחָד מֵחֲבֵרֶיךָ בּוֹ לֹא יִגַּע וּבָנִיתָ לִי מַדָּף וְלֹא חָשַׁבְתִּי עָלֶיךָ וְלֹא הֵעַפְתִּי אֵלֶיךָ מַבָּט בָּחוּץ חֲתוּלִים לָחֲשׁוּ ...

              כַּמָּה טוֹב שֶׁהָלַכְנוּ לְאִבּוּד וְכָּתַבְנוּ מַפַּת דְּרָכִים שֶׁל הַשִּׁגָּעוֹן עַל דַּפֵּי מַחֲזוֹת צָלַלְנוּ אֶל הַקָּצֶה וְלֹא נָגַעְנוּ בָּאֶמְצַע אָזְנֵינוּ נִסְתְּמוּ מֵרֹב שאפתנות רַק דָּבָר אֶחָד הָיָה בִּקְבִיעוּת וכשאבד טָעֲמוֹ קֶבֶר הוֹפִיעַ אֲנִי נִרְדַּמְתִּי וְאַתָּה נֶעֱלַמְתָּ אָמַרְתָּ שֶׁבָּעָתִיד זֶה יִקְרֶה הִשְׁאַרְתָּ מֵאֲחוֹרֶיךָ צְרוֹר מַפְתְּחוֹת וְהָיִיתִי חוֹשֶׁבֶת רַק עַל זֶה.           ...

          הַמַּצְלֵמָה מַנְצִיחָה אֶת הַיֹּפִי בְּתוֹךְ מִסְגֶּרֶת בַּת אַלְמָוֶת וְהִיא מְצַלֶּמֶת רַק אֶת עַצְמָהּ. הִיא תָּמִיד נוֹתֶנֶת שֶׁיַּפְרִיעוּ לָהּ אֲבָל חוֹשֶׁבֶת לִגְמֹר עִם הַכֹּל, יֵשׁ לָהּ מַחֲנָק קַטְלָנִי בַּגָּרוֹן וְאֵיזוֹ בְּדִידוּת שֶׁלֹּא קָמִים מִמֶּנָּה. הִיא חַיֶּבֶת לִכְתֹּב שִׁירָה, יוֹשֶׁבֶת לַשֻּׁלְחָן וְאָז הוּא בָּא קוֹרֵא לָהּ לָלֶכֶת אַחֲרָיו וְכֹל הַדְּלָתוֹת הַמֻּפְלָאוֹת נטרקות. הִיא כָּל הַזְּמַן עוֹסֶקֶת בָּחֲרָטוֹת, לכן ...