אוקיינוס הקברניט

        מְעַל לָעֶמק ילד וּפִיו בְּעָרוּגָה אוֹסְפִים גֶּשֶם מִן הָיָם   כָּאָשֵר מְוָתֶרֶת רוּחו נִרְגָע גּוּף הָקָיִץ וְהָיַם מָגִיע מְעִל פְּנֵי הָבִּיצָה   מפתה לְהִשְתַחְרֵר מִן הָאָצוֹת מְעָרוּצֵי סֶלַע שְחוֹרִים הַמְּכֻסִים יְרֻקָה   גַל שֶנִתַז נוֹשֵא עִמוֹ זְרַעִים, אֵל הָעֶמֵק  הָיָּרוֹק עוֹלה לְהַפְרִיע חָלוֹם בָּזַק עַל ילד שֶגוּפו עָדִין מְאוֹד.        

מתוֹךְ עֵץ עינַי רָאִיתִי דָם נוֹטֵף בָּחַשַאי נִמְהל בְּמים סְמויים אֶל הֵיכל ועוד הֵיכל פְּנִימה החוּצָה לְכל הצְדדִים עֵץ עיני גּדַל שָתַה מֵי הדם, נִלְחֶצֶת צמרְתוֹ בְּגוֹבָה ההֵיכַל וְעוֹד הֵיכַל אֵלַיו נִפְתַחַת תִּקְרַתוֹ לְמעלה לְמטה לְכל הצְדדים שלַח ענפַיו. עץ עיני שורשיו בדם חשאי, כָּפוּף עַל גַּב ההֵיכַל לא יִשְתה וְלא יאכַל וְלא יִרְווה מדָם.  

מִזְמור לְאהובִי בְּבָרְחוֹ מִפָּנָי שֶאָמָר לְנַפְשִי אֵין יְשוּעָתָהּ לָה אֵלֹהֵי צִדְקִי לא שָמָע תְּפִלָתִי כִּי הבּן זוֹנָה מַכְלִימֵנִי מְבָקֵש כָּזָב וְאֵינוֹ מַקְשִיב לְקוֹל שָוְעִי וְאֲת תִּשְמעִי קוֹלִי? הוא אומֵר שאוהֲבֵנִי אַךְ מִתְיָצֵב כְּמָאנְיָק לְנֶגֶד עֵינַי שוֹנֶא כָּל פְּעָלַי דוֹבֵר כָּזָב וְאֵינוֹ אוֹבֵד וְאֵינוֹ אִיש דָּמִי וְאֵינוֹ אִיש חַסְדִי, אַךְ אֲנִי בָּאָה בֵּיתוֹ מוֹדֶטַת בּכְנִיסָתוֹ, מְנָסָה לְהִרָגָע לִפְנֵי שאֵרְאֶה אֶת פָּנָיו ...

  אֲנִי מְנַשֶּקֶת אָדָם יָפֶה שְעָרוֹ לָבָן וּמוּעָט וְעֵינָיו בּוֹרְקוֹת מִתָּמִיד   יֵש לְהוֹסִיף לְנַשֵּק וּלְחַבֵּק כִּי יֵש שֶלֹא יָדַעְתִּי עַד רְאִיתִיו   כְּחֹל עֵינָיו חָזָק לְהוֹתִיר בְּעַצְמוֹ גַּם בִּירִידָתוֹ אֶל הָאוֹר הַמַּעֲלֶה וּמַעֲלֶה לְמַטָּה.   מַבָּטוֹ מַחְסִיר אֶת עֵינַי הֵן פָּסְעוּ וְנִשְכְּבוּ בַּצַּד נָעֲצוּ כּוֹכָב נִפְלָא בְּחֲלַל חָזֵהוּ.