אוקיינוס הקברניט

           קירות הבית שומרים על חלומות ישנים. מן הסיד המתקלף עולה פריטת מיתרים. מישהו מנגן על גיטרה ומישהי חולמת לנגן.   זו התגלמות המאה השמונה עשרה: אישה סגורה בביתה, איש מפליג מעבר לים.   הטרגדיה היא תמיד בידיעה.   אדם יודע כי תהום פעורה לפניו, אך ממשיך ללכת. והיא הלכה.   והוא המפליג מעבר לים, לא ...

    א   לָמָה תשכְּבִי בלילה, בחדר זר, מְעַל מִטָּה שאינָהּ שלַךְ? כְּשהתוֹדעה מתרחקת מִמֵךְ אַתְּ יְכולָה לְנסוֹת לְהשִיב אוֹתָה אֲבַל התודעה יודעת מה שהיא יודעת לכן היא מבקשת שְלמוּת לכן היא נצמדת לנְשימַת הגוף הקפוא מעל לספה כי רֵיחו הטוב נִרְאֶה כמו ילדה שפעם התגוררה בחדר הזה אֲבַל הֵיכָן היא עַכְשָיו? החדר כהתגשמות הנצח מעולם לא היה רְכוּשָה ...

          הָיַלְדָה הָנִשְכָּחַת שֶל עַצְמִי,  מחליקה מן השמים  יוֹרֶדת וְנִכְנֶסת לִפְגוֹש את האישה.   הִיא בָּאָה אלי בְּלִבָּה, שָם הָכֹּל, בְּלבָּה. וְלִי כְּבַר אֵין אַף מַחְשָבָה טְהוֹרָה.   הִיא מְהַנְהֶנת בְּרֹאשָה בְּהָבָנָה, מַכְנִיסָה אוֹתִי לָהֵיכַל, מוֹשִיבָה אוֹתִי בפינה, מְשָמֶשֵת מֵיתַר בתיבת תְּהוּדָה, מָפִילָה אוֹתִי יוֹתֵר וְיוֹתֵר לתְנוּמָה, מצווה עָלַי הִתְלַכְּדוּת עִם הָהָכָּרָה ונרדמת מעל שָדַי.   ...

            לדויד מור     בערב ההוא לא דקדקת במִצְווֹת והסרת שְעָרְךָ בתער והיה זה בלילה השישי שלא הייתה בו בְּחִירָה ולא היה אוֹפֶן אֲחר בּוֹ יִתְהָוֶה דָבר שָבִיר בעיקר בגלל סיבה לא ידועה אבל הכרחית, יצאה נפשי והלכה סביב שְבִיל העָפר בָּשָדֶה הצהוב שֶצִיַרְתָ, ללקט מזְקָנְךָ שְאֶרִית שָמָיִם. אך בטרם חלפה סכינך בּלְחָיֶך ונשטפה ...

        הוא רצה לראות מה יש בי. אולי זהב? אולי הילד המוזאב אליי בא לנשוף על כל מה שהיה לו חסר, זרועותיו המיותמות מאם שלא הייתה, וכך גם אני, מבעד חלוני חיכיתי לו והוא בא, שאניח על מצחו רטיה נקיה מחרדה.  והילד הזה המוזאב שנשף נשיפתי בכריתה שנשף בכניעה למחסורו, מעל מצחו תמיד רטיה חדורת חלחלת חרדתו.  אני מנגנת עבורו ...

          הגאות נסוגה מן החדר  כשאתה ישן בסוד מים מתוקים, ראשך מונח בין ידי כמצוף אך גופך כבר נוגע בקרקעית. הרוח מתפתל מעלינו עת צף מבטי על פניך  כחלקיק מים  העולה ויורד מנשימתך, אך אינו מתקדם במישור האופקי, כי גלי גוּפך ישֵנים במסתרי מים סודיים מעירים את גופך המחכה למשיכת הירח. הרוח בגלים סודק פְּתַחִים פְּתַחִים ...

      הַתִקשוֹר יָדַיי בְּשַלוֹם לַמְרוֹת שכּוֹחִי מְאוּמַץ לַאֵש  מִתוֹך סוֹד אֳשָכְנֵע לְבַנָה לָתֵת לְךָ מכּוֹחֳ שֶמֶש   כַּעֶת, תִּקְשוֹר יָדַי בְּשַלוֹם בּבְאֵר השֶפַע אָלַוֶה שִירַת עֶרש לְקרְבֶּרוֹס. רְעַמָת נְחָשַיו תִקְרוֹס בָּחַמְסִין בַּלוּטות אַרְסוֹ תּוֹסְסוֹת תַּחַת קַרְדוֹמֵי הָחוֹמֶץ- הָמַר יִיתַלֵש זְנַבו וְיִיכַרֶת עוקֵץ פִּרְיוֹ הָעָקַר/   עַכְשַיו, תִּקְשוֹר יָדַי בּשָלוֹם? תְּבוּנִיות הֲשִיר הִיא תְּבוּנִיוּת הָחַיים  בָּמִישור הָבִּלְתִי מוּגְבַּל שֶל ...

          הוא מדליק את האור הכבה כי הקשיב לבכייך בחושך. תמיד הוא אהב ילדה אחרת, רצה שתוולדי לו כילד, קנה לך בגדים רק בשוק. הוא מדליק את האור הכבה. הוא מצית חשמל בלבך החשוך ומקשיב לשירת החיים. הוא גיהץ לעצמו המדים וגרב רק גרביים שחורים, והייתה לו תכלת. הוא רצה שתהיי לו גברת  אפילו שהרוח אמרה: ...

                פעם ראיתי את רחובותיה כפילגשים עצובות הנעזבות בשבתות ובחגים. הרחתי בהם רק ריקנות חלולה ורקובה מחלחלת למרגלות זוהר ירח נחבא. העברית שבה הייתה אנורקטית הנוסעת על אופניה במעלה ובמורד רחוב קינג ג'ורג'. אך רק לאחר שעזבתי  הבנתי שהיו  אלה מסכה ומחסה לקודש הקודשים המכונה: חופש.      

    כולם הלכו לים, רק אנחנו נשארנו לבלוע את הרוק ולהאנח לחקור זהותו של מלאך עד שיהיה הכי רע שאפשר בחשכה וכליותיו יתפוצצו ככוכבים ינווטו דרכי בתעלה אחר הגוף הצועד על חבל מתוח בצעדים מדי כבדים עד שיבטא את קול הנפילה ויתפלש בחמלה ויתנקה מחייו.