תמי כץ לוריא רקדנית , מורה ויוצרת במחול, כותבת ומפרסמת שירה

חייבת לזוז. אפילו בקטן. חייבת לאתחל את עצמי כל רגע. מכל הכוונים זורם אור גדול     ושום דבר אינו חסר חוץ מהגעגועים שלי שעמוקים. עד לאן     לשקוע בחוורון המתוק של כל הזמן לא להגיע. בצבע סגול בהיר עפה     ולא מצליחה להחזיק בשני הקצוות. גם אם אנסה עכשיו- הכוריאוגרפיה ידועה מראש:     אני נופלת וקמה. ...

ביום שני אירח אותי קובי אייל בתכניתו  ברדיו "שירת האורנים".  בתכנית הוא קורא בצורה מקסימה שירים מתוך הספר "שולפת את נגלגלים כדי לעקוף", מראיין אותי, וכל זה בתוספת המון מוסיקת ג'אז נהדרת. התכנית היא שעתיים, והשעה הראשונה מוקדשת למשוררת חמוטל בר יוסף. http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=329343&all=1

  עַכְשָׁו בָּרֶגַע הַזֶּה כְּשֶׁהַפַּחַד אָסוּף כְּאֶגְרוֹף וְהָאֶפְשָׁרֻיּוֹת בֶּטֶן רְפוּיָה אוּכַל לְשַׁחְזֵר מָה קָדַם לְמָה אֵיךְ הִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים וְאֵיךְ אֲנִי מְצוּיָה כָּאן בַּמַּצָּב הַזֶּה שֶׁבֵּין לְבֵין עֲדַיִן בִּקְדַם הַחְלָטָה וְיֵשׁ מִן רַעַד שֶׁפּוֹתֵחַ   שֶׁסּוֹגֵר  

 זו הביקורת שלי על ספרה של דפנה שחורי "גולדפיש" אשר הופיעה בגיליון "מאזניים" האחרון מדברת בצבעים –   על ספר השירים 'גולדפיש' מאת דפנה שחורי, הוצאת כרמל-עמדה, 2009, 69 עמ'    מאת: תמי כץ-לוריא     דפנה שחורי מדברת אלינו בצבעים. הצבעוניות והסוריאליזם אמנם אופייניים למשוררת מעניינת זו, אשר מופיעים גם  בספריה הקודמים, אך כאן ב"גולדפיש" הצבעים עצמם נוקטים עמדה. החל מן המבט הראשון ...

אני מעלה פה משהו שאני לא בטוחה שהוא טוב. סתם מן הגיג כזה של הרגשה. גם זה מותר לפעמים. לא? אין לי כוח לבשל אין לי כוח לרגל אין לי כוח להיות עם עוד מישהו תחת מטריה לפעמים להרטב, כלומר, לפעמים לוותר על החלק שלי להיות מוגנת או חשופה המועקה הזו לא פתירה  מחלחלת שומרת אותי ערנית גם כשאני לא ...

    ואני שוב   בילי הולידיי אומרת שהיא מדברת חזק מידי שהיא מעשנת יותר מידי שהיא נוהגת מהר מידי הרי זו סופה של פרשת אהבה ואני שוב בולעת עגבניות שרי  חמוצות  שטות תמות בתוך הבלאדי מרי שלי מבטיחות עינוגים שיהיו לי בגוף או בעיקר במחשבות עדיין בודקת איך העולם עובר דרך הפילטר  הזה שהוא אני    

                 כמעט כל פעם שבת והפסדת את ההזדמנות לכרוך חבל קטיפה אדומה על מפרקי ידי  כמעט היית קרוב לזה שאתאהב בך אבל תמיד פספסת בדיוק בנקודה  בה כמעט הייתי שלך לרגע או שניים הייתה מן שלמות כזו כמעט אבל מה שהיה באויר הרוח הפרפרים ריחות הוניל היו מכיוון אחר                                                                                                                          

בקורת שלי על הופעת המחול "זכרון דברים" של להקת המחול הקיבוצית  באתר של אלי אשד http://www.notes.co.il/eshed/57448.asp

בת שבע     בַּת שֶׁבַע בַּת שֶׁבַע אַתְּ אֵינְךָ מְוַתֶּרֶת עַל פְּנֵי הַמָּדוֹנָה הַנְּחוּשׁוֹת חוֹמֶדֶת סוּג שֶׁל חָכְמָה  שֶׁהִיא הִתְעַלְּפוּת רַכָּה בִּשְׁבִיל לִגְהֹר תַּרְחִישִׁים חֲדָשִׁים הִלּוּלַת פְּרָחִים אֲסוּרִים מַקִּיזָה לְךָ אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת לִכְדֵי הִתְפָּרְקֻיּוֹת קְטַנּוֹת מתוך " שולפת את הגלגלים כדי לעקוף", אבן חושן 2009

    הנה כמעט ונגמר גם החודש הזה, שהרבה אוהבים לכתוב עליו. בשבילי הוא גם מן ציון דרך, כי בו ילדתי את בני הבכור. החודש מלאו לו 17, ואני לא מאמינה איך הזמן עובר עוד פעם חודש מאי   עוֹד פַּעַם חֹדֶשׁ מַאִי וְלִכְאוֹרָה שִׂמְחָה עַל הֶאָפוֹר הַנָּמוֹג עַל הַחוֹם הַמְּחַבֵּק כְּחֵיק עַל הַהַבְטָחָה לִבְהִירוּת לְחֹפֶשׁ לִנְחִישוּת גַּם הַתִּינוֹק שֶׁהִתְרוֹצֵץ ...