מעוף
וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּאֵלָה מָתַי
אֲנִי מִתְנַעֶרֶת מִן הַצֹּרֶךְ הַזֶּה לַחֲקוֹר
וּלְשַׁחְרֵר מִיָד אַחַר כָּך
לְהִמָּלֵט מִן הַהִדּוּק
שֶׁכּוֹפֶה אוֹתִי לִדְבָר מַה
שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב חוּץ מִקִּיוּמוֹ הָרִגְעִי
בַּשַּׁרְשֶׁרֶת הַזּוֹ שֶׁל הַהִתְרַחֲשוּיוֹת הָאַקְרָאִיוֹת
כְּמוׁ שֶׁאֲנִי כָּאן אַקְרָאִית
פּוֹגֶשֶׁת מִילָּה
פּוֹגֶשֶׁת צֹרֶךְ שֶׁהוֹפֵךְ לְהֶכְרַח
גַּם כְּשֶׁאֲנִי מִתְעֶקֶשֶׁת
(וּבוֹ בַּזְמָן הַגּוֹרָל חוֹקֵק עַצְמוֹ
בֵּין שִׂכְלִי לְבֵין תְּשוּקוֹתַי)
וְנִכְנֶסֶת לַמֵּרוֹץ הַזֶּה
בִּכְנַפַיִים קְצוּצוֹת
האקראיות אכן מאיימת, יש המון צניעות בשיר, נפלא!
גליה
תודה. על הקעטע של הצניעות לא חשבתי. אבל זה באמת משתמע בשיר, יותר אולי חוסר החשיבות, והזמניות של הקיום שנראה לנו כלכך חשוב תמיד
הי חני, חתיכת שאלה הנחת כאן. ומתובנת הכנפיים הקצוצות אם הבנתי נכון יוצא שהקטנות מכריעה אותנו ומאפשרת לנו לשחרר כי כמה שנחקור את המתי והאיך תמיד ימצא אינסוף פעור לפנינו שיפתח בפנינו רק עוד ועוד שאלות ואותן כנפיים קצוצות הם סימן לכניעה וגם לשחרור והרפיה ממה שמציק וכך גם בלי כנפיים מתאפשר מעוף ממש כמו זה שהצלחת לשזור לשיר קצר בו מוצא כל קורא את עצמו מתחבר לחיבורים שלמים וארוכים של מחשבות ותובנות משל עצמו. ומה אפשר לבקש יותר מזה בבוקר שבת? אחלה מעוף. תודה לך:)
היי סיגל,
קודם כל אני תמי…. ושנית, תודה על התגובה העמוקה, היפה, הבוחנת כל כך יפה את השיר.לא התכוונתי לקטנות, כי אם לחוסר היכולת לעשות לפעמים דברים, או לזה שאנחנו במצבים שאנחנו יודעים שלא נצליח בהם, ובכלזאת לא יכולים לעשות דבר.. שתהיה לך אחלה שבת!
הי תמי, אני יודעת שאת תמי וכשקראתי את תגובתך לא הבנתי למה אנחנו שוב עורכות הכרות?:)
עד שקראתי את תגובתי והבנתי. בבלוג שבו יש חני חני חנה ותמי תמי מוזר שזה לא קרה לי עוד קודם שהתבלבלתי, אבל ממש מתנצלת. ותודה לך על תגובתך.
את לא כותבת שירה את כותבת פרוזה. כי
את לא מחדשת רק מסבירה מצב באנאלי.
אפשר להילחם באקראיות? אמיתי מאוד המשפט :
כְּמוׁ שֶׁאֲנִי כָּאן אַקְרָאִית
להיות אקראי ועוד עם כנפיים קצוצות, זה מצב קיומי לא פשוט.