עַכְשָׁו בָּרֶגַע הַזֶּה
כְּשֶׁהַפַּחַד אָסוּף כְּאֶגְרוֹף
וְהָאֶפְשָׁרֻיּוֹת בֶּטֶן רְפוּיָה
אוּכַל לְשַׁחְזֵר מָה קָדַם לְמָה
אֵיךְ הִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים
וְאֵיךְ אֲנִי מְצוּיָה כָּאן בַּמַּצָּב הַזֶּה שֶׁבֵּין לְבֵין
עֲדַיִן בִּקְדַם הַחְלָטָה
וְיֵשׁ מִן רַעַד שֶׁפּוֹתֵחַ
שֶׁסּוֹגֵר
קשה לתאר את הרגע הזה של טרם הכרעה כשהפחד כאגרוף והאפשרויות רפויות. אבל הרעדת את זה נכון ומעניין, לטעמי.
היי שחר,
תודה
היי תמי
הרעד…
מול ההוה הברור , ממש ברגע זה
קוטביים ומענינים.
להתראות טובה
טובה,
הרעד, זה בדיוק
מעניין מה שכתבת. אני מרגישה "כשהפחד אסוף כאגרוף" שהכל סגור. לא פשוט במצב כזה לשחזר, לחשוב, להחליט…
לוסי,
זה כמו משהו שסגור נורא חזק, אבל עוד מעט יקרה משהו,ואולי נורא, ועכשיו זה הרגע שלפני
מוכר מצב הביניים הזה. כתוב ממש יפה.
סיגל,
תודה
תמי רגע מדוייק עולה במילים שלך, בשיר.
(חבל שנעלמ אז, בסמטא…)
היי איריס,
תודה. הייתי חייבת ללכת….. היה נפלא