בננות - בלוגים / / איך אני כותבת
תמי כץ לוריא
  • תמי כץ לוריא

            משוררת, רקדנית, מורה למחול, וכוריאוגרפית. רקדה בלהקת "בת-שבע 2", "קול ודממה". מורה בלהקת "קול ודממה", מלמדת במגמות מחול בתיכונים שונים, ומורה ורכזת מחול ב"בית פרנקפורט. בשנים האחרונות תמי יוצרת עצמאית במחול, ומופיעה עם עבודותיה על במות שונות ("אינטימדאנס" בתיאטרון "תמונע", סוזן דלל, "על חבל דק" ב"בית תמי", "מוזיאון תל-אביב" ערבי "קולאז'" ב"בית פרנקפורט" ועוד). בין יצירותיה מופע-מפגש שירה ומחול שיצרה, "רק רגע", המשלב טקסטים של שירתה וקטעי מחול, והעוסק בנושא "הרגע" באמנות. המופע הופיע בהצלחה בפסטיבל "אשה" בחולון, מרץ 2003, במוזיאון ישראל ירושלים, בתיאטרון "הסמטה" ביפו, ועוד. תמי יצרה כוריאוגרפיות לתיאטרון: "יאקיש ופופצ'ה", "החולה המדומה", "ליסיסטרטה", ועוד. תמי בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר שני בחינוך למחול מ"ברטון הול", אוניברסיטת לידס, אנגליה. תמי מפרסמת שירה במוספי ספרות ("מעריב", "ידיעות אחרונות",  "על המשמר", "דבר") ובכתבי עת ספרותיים (’שבו”,"קשת החדשה", "מאזניים", "עכשיו", "הליקון", "עתון 77'", "שופרא", "אפיריון") מאז 1980. ספר שיריה הראשון "מרחק הנגיעות" יצא ב"ספרית הפועלים" בשנת 1989 ונתמך על ידי "קרן רון אדלר".  ספר שיריה השני, "מתוך החול אל הראשית" יצא ב"תג" ב-1996, ונתמך על יד "קרן עמו''ס". ספרה השלישי יצא ב-2001 בהוצאת "גוונים", בתמיכת "קרן תל-אביב". ספרה הרביעי ,שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" יצא ב- 2008 בהוצאת "אבן חושן", בתמיכת "קרן עמו''ס" ו"המועצה לתרבות-מפעל הפיס".

איך אני כותבת

 

על דף מסמורטט אני כותבת אותיות,

על רשימת קניות (קוטג', לחם, בצל,

תבנית ביצים) מאחור

על הלו"ז של סטודיו פיור (שם אני

קורעת את הגוף, משלמת במילים), על

חשבונית מס מקסטרו, שלושים אחוז

הנחה בסוף העונה, דולה קצוות, בוצעת 

חלומות על דפים צבעוניים, בשולי 

עמודי עיתון, כתבות על סֶלֶבְּס, 

שחיתויות, מתכוני שישי (סושי אלף 

האיים, טשועלנט צמחוני, עוף גורמה 

במרינדת אספרגוס וגורגונזולה שחורה) 

שאני לעולם איני מכינה, משרבטת 

אפשרויות עשייה, מאלחשת לחשים, 

מנסה לשאוג ללא קול שבבי מילים

 

22 תגובות

  1. אותה התפאורה

    בהיפר / אגי משעול

    1
    בסמטות היפר אני דוחפת עגלה כמו אמן,
    של שתי הכרוביות מנווטת על פי שירשימת הקניות
    שיצא לי הבוקר מעל לקפה.
    כותרות המבצע מתנפנפות למעיינים
    בסוגת הרכיבים של כריכות המזון וקליידרמן
    מנעים לעופות הקפואים. גם אני
    שחיי עשויים רק מחיים, מתנהלת בעיקול הדוגלי
    אל מר פלינקר הממתיק לתוך אזני כי זה רק הגוף
    שמתפורר אבל הנפש לעד היא צעירה
    תאמיני לי. אני מאמינה. אך פני ליונתן
    ואלכסנדר
    חושו אחים אל הכוסברה
    חושו חושו אחים
    אני משוררת ההיפרשוק
    אשורר את רשרושו של הקורנפלייקס
    ואת עקמומית המלפפונים המורדים
    עד שתושיט לי הקופה-רושמת
    גרסה סופית ומודפסת
    של שירי.

  2. וואי ובעלה

    למה נשים בוכות
    כותבות על סמרטוטים
    מנסות לצמצם עצמן
    די! לאה גולדברג כבר עשתה את זה וזה משאיר במאה ה-19

    • תמי כץ לוריא

      לזואי ובעלה,

      כמה צר אתם רואים. מה לשיר שלי ולצמצום העצמי.פספסתם (בכל מקרה טוב שאתם זוג)

  3. אהבתי

  4. שיר מצוין מלא חיים

  5. יפה מאד, תמי. על קירות ביתי ונפשי.

  6. תמי כץ לוריא

    תודה ענת, שבי ושירה.
    משמח שלא כולם פה קנאים לא מפרגנים ונחבאים אל הכלים

  7. אהבתי 🙂

  8. יפה. תודה תמי על מילים חדשות שלא ידעתי… 🙂 גוגונזולה זה משהו מסתורי עבורי. 🙂

  9. איריס קובליו

    תמי יפה, אהבתי את שבבי המילים שלך.זה מאד נשי. ונשי זה לא קללה אלא יתרון, היכולת לעשות בוזמנית, קרעים קרעים, הכל, כמו פאזל

  10. דפנה שחורי

    תמי שיר מלא תנועה ואמת

    אני אישית כותבת בשנים האחרונות היישר למחשב, אבל גם לפני כמה שנים כשכתבתי על נייר אני אף פעם (למעט מקרים מיוחדים) לא הסתפקתי בקרעים או בניירות אקראיים שמצאתי בתיק
    אלא תמיד טקסיות חגיגית, תמיד עם כמה שיותר נייר ורחב וגדול וריק כי רק התחושה שתיכף ייגמר לי המקום גמרה לי את ההשראה

    • תמי כץ לוריא

      דפנה,
      אצלי זה פשוט צץ כשאני לא מוכנה. ואז אין לי נייר. משום מה אני לא סוחבת איתי ניירות גדולים ריקים, למרות שאני יודעת שזה כל פעם קורה…(בוודאי לפרויד היה מה להגיד על זה…). אף פעם לא ישבתי לפני המחשב והחלטתי שעכשיו אכתוב. מעניין לשמוע איך זה אצל אחרים.

  11. אוהבת את שיר התמונה הזה

  12. אהוד פדרמן

    תמי, מטיב שירך לתאר את הצורך לכתוב ברגעי האמת הקטנים המרכיבים את החיים ויוצרים את השירה. אשרי מי ששירתה היא בְּעֵרה מתמדת המאכֶּלת את כל סוגי הנייר שנקלעים בדרכה.

    אישית, היו תקופות שכתבתי בהליכה ואפילו בהפוגות הרמזורים האדומים בשעת הנהיגה, מתוך חשש שהמילים יאבדו וישכחו

    • תמי כץ לוריא

      אהוד,
      תודה על התגובה היפה, ועל השיתוף.
      כמה מוכר מה שתארת על המילים שיכולות ללכת לאיבוד. והן אכן הולכות לי הרבה לאיבוד.

  13. הי תמי, השיר שלך הוא יותר מהצד השני שעליו את כותבת, הצד הראשון שאת חושפת הוא בעצם הכניסה לתוך הפרטי שלך. מה את קונה, איפה את מתעמלת, מה את קוראת ומה את מבשלת בימי שישי.
    גם אני כותבת על ניירות שנכנסים אלי לתיק, אבל את שני הצדדים אני לא מראה:)

    • תמי כץ לוריא

      סיגל,
      נכון. אבל, לדעתי, כל החבוי הזה נכנס לפעמים לשיר, גם בדלתיים האחוריות. נכון שפה הוא נכנס ישר לפרונט.

  14. יפה ומלא אנרגיה של עשייה. מתפרצת וסוחפת. סוג של היי פנימי. תני לו קול.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

קטגוריות


Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

© כל הזכויות שמורות לתמי כץ לוריא