בננות - בלוגים / / הנה זה רגע מושלם
תמי כץ לוריא
  • תמי כץ לוריא

            משוררת, רקדנית, מורה למחול, וכוריאוגרפית. רקדה בלהקת "בת-שבע 2", "קול ודממה". מורה בלהקת "קול ודממה", מלמדת במגמות מחול בתיכונים שונים, ומורה ורכזת מחול ב"בית פרנקפורט. בשנים האחרונות תמי יוצרת עצמאית במחול, ומופיעה עם עבודותיה על במות שונות ("אינטימדאנס" בתיאטרון "תמונע", סוזן דלל, "על חבל דק" ב"בית תמי", "מוזיאון תל-אביב" ערבי "קולאז'" ב"בית פרנקפורט" ועוד). בין יצירותיה מופע-מפגש שירה ומחול שיצרה, "רק רגע", המשלב טקסטים של שירתה וקטעי מחול, והעוסק בנושא "הרגע" באמנות. המופע הופיע בהצלחה בפסטיבל "אשה" בחולון, מרץ 2003, במוזיאון ישראל ירושלים, בתיאטרון "הסמטה" ביפו, ועוד. תמי יצרה כוריאוגרפיות לתיאטרון: "יאקיש ופופצ'ה", "החולה המדומה", "ליסיסטרטה", ועוד. תמי בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר שני בחינוך למחול מ"ברטון הול", אוניברסיטת לידס, אנגליה. תמי מפרסמת שירה במוספי ספרות ("מעריב", "ידיעות אחרונות",  "על המשמר", "דבר") ובכתבי עת ספרותיים (’שבו”,"קשת החדשה", "מאזניים", "עכשיו", "הליקון", "עתון 77'", "שופרא", "אפיריון") מאז 1980. ספר שיריה הראשון "מרחק הנגיעות" יצא ב"ספרית הפועלים" בשנת 1989 ונתמך על ידי "קרן רון אדלר".  ספר שיריה השני, "מתוך החול אל הראשית" יצא ב"תג" ב-1996, ונתמך על יד "קרן עמו''ס". ספרה השלישי יצא ב-2001 בהוצאת "גוונים", בתמיכת "קרן תל-אביב". ספרה הרביעי ,שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" יצא ב- 2008 בהוצאת "אבן חושן", בתמיכת "קרן עמו''ס" ו"המועצה לתרבות-מפעל הפיס".

הנה זה רגע מושלם

 

 

 

 

הנה זה רגע מושלם

הנה אני יושבת בשמש ושותה. ונעים.
לא חם מידי, ולא קר, עוד מעט תחילת 
אפריל. גם המוסיקה משכרת אותי,
משחררת אותי (אני כבר יודעת מתי 
להחזיק, מתי לעזוב). אני יושבת הכי 
קרוב ללהקה. לבדי. הג'אז לוקח אותי
למקומות אחרים (מה נורא שאני צפה 
במופלאות היופי רק לפעמים?). אין לי 
גוף, והגוף שלי מאושר.
 

הנה אני זזה בתנועות גדולות. אני
בשליטה מלאה בגוף אך ללא שום 
שליטה בגבולות התנועה, הזורמת, 
המשחררת, וגם לא בגבולות התודעה, 
השותקת עכשיו. גם קרובה לאדמה, גם 
מנותקת לגמרי ממנה.השרירים שלי 
חמים ואני צפה בכל העולמות, אין לי 
גיל, והפירושים שלי הם צורות,זרמים,
 צורות
 


הנה אני מסופקת, אחרי שעברו לי 
מיליון סרטים בראש בהם אני דמות
ראשית ונועזת במיוחד. עכשיו מותר לי 
להיות ברֶלֶקְס, לשקוע, לשקוע 
לתוך 
החום המחבק שלך 
(לעיתים קרוב, לעיתים רחוק שנות אור)

 
הנה זה מה שאני יכולה לומר: אין לי 
תשובות. חלקיקי תודעה, חוויות, רעד
העובר לרגע בעמוד השדרה. 
איני יכולה להבטיח דבר. 
הנה אני מנסה לבנות פאזל, הנה אני מנסה.
 

הנה זה בא: אני רוב הזמן מנסה לדבר 
ברמזים. לפעמים אני צועקת. למה איני 
יכולה לומר ישר את הדברים הפשוטים
 ביותר?

 

וגם אתמול במוסף הספרות של הארץ, פסקה אחרונה

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1074097&contrassID=1&subContrassID=18&sbSubContrassID=0

 

 

 

 

12 תגובות

  1. מירי פליישר

    שיר נהדר. אוהבת . אוהבת את תחושת הגיל והגילה.

  2. משה יצחקי

    תמי, הרגשתי את תנועת המחול בשורות, ריתמוס נפלא ומכשף.

  3. יפה. אהבתי.
    קחי אתך אלוהי הריקוד ואלוהי הצליל.
    ואלוהי השיר. זה רק שלך.
    לאחרים – אלוהים אחרים.
    הסגידה פרטית.

  4. התוכן נפלא. אבל, נדמה לי שהוא מתאים יותר למבנה פרגמנטלי. הבתים "כולאים" משהו שלא צריך לכלוא

  5. איריס קובליו

    תמי זה כל כך יפה ומרגש ומסחרר ומרקיד ושביר ומאיר

  6. שלום תמי! קראתי את ספרך "שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" – הייתה זו חווייה של שירים חזקים מאוד ונוגעים מאוד. המון תודות.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לתמי כץ לוריא