בננות - בלוגים / / שלוש בננות בסירה אחת
תמי כץ לוריא
  • תמי כץ לוריא

            משוררת, רקדנית, מורה למחול, וכוריאוגרפית. רקדה בלהקת "בת-שבע 2", "קול ודממה". מורה בלהקת "קול ודממה", מלמדת במגמות מחול בתיכונים שונים, ומורה ורכזת מחול ב"בית פרנקפורט. בשנים האחרונות תמי יוצרת עצמאית במחול, ומופיעה עם עבודותיה על במות שונות ("אינטימדאנס" בתיאטרון "תמונע", סוזן דלל, "על חבל דק" ב"בית תמי", "מוזיאון תל-אביב" ערבי "קולאז'" ב"בית פרנקפורט" ועוד). בין יצירותיה מופע-מפגש שירה ומחול שיצרה, "רק רגע", המשלב טקסטים של שירתה וקטעי מחול, והעוסק בנושא "הרגע" באמנות. המופע הופיע בהצלחה בפסטיבל "אשה" בחולון, מרץ 2003, במוזיאון ישראל ירושלים, בתיאטרון "הסמטה" ביפו, ועוד. תמי יצרה כוריאוגרפיות לתיאטרון: "יאקיש ופופצ'ה", "החולה המדומה", "ליסיסטרטה", ועוד. תמי בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר שני בחינוך למחול מ"ברטון הול", אוניברסיטת לידס, אנגליה. תמי מפרסמת שירה במוספי ספרות ("מעריב", "ידיעות אחרונות",  "על המשמר", "דבר") ובכתבי עת ספרותיים (’שבו”,"קשת החדשה", "מאזניים", "עכשיו", "הליקון", "עתון 77'", "שופרא", "אפיריון") מאז 1980. ספר שיריה הראשון "מרחק הנגיעות" יצא ב"ספרית הפועלים" בשנת 1989 ונתמך על ידי "קרן רון אדלר".  ספר שיריה השני, "מתוך החול אל הראשית" יצא ב"תג" ב-1996, ונתמך על יד "קרן עמו''ס". ספרה השלישי יצא ב-2001 בהוצאת "גוונים", בתמיכת "קרן תל-אביב". ספרה הרביעי ,שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" יצא ב- 2008 בהוצאת "אבן חושן", בתמיכת "קרן עמו''ס" ו"המועצה לתרבות-מפעל הפיס".

שלוש בננות בסירה אחת

 

היום ב YNET:

נשים כותבות שירה

רטוריקת הצדק של יודית שחר, רטוריקת האהבה של דפנה שחורי והחושניות המופשטת של תמי כץ לוריא. דורון קורן קורא לכם לצאת קצת מהפרוזה ולפנות זמן נפשי לספרי שירה

P{margin:0;}
UL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 16; padding-right:0;}
OL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 32; padding-right:0;}
H3.pHeader {margin-bottom:3px;COLOR: #192862;font-size: 16px;font-weight: bold;margin-top:0px;}
P.pHeader {margin-bottom:3px;COLOR: #192862;font-size: 16px;font-weight: bold;}var agt=navigator.userAgent.toLowerCase();var is_major = parseInt(navigator.appVersion);var is_ie = ((agt.indexOf("msie") != -1) && (agt.indexOf("opera") == -1));var is_ie5 = (is_ie && (is_major == 4) && (agt.indexOf("msie 5.0")!=-1) );
function txt_link(type,url,urlAtts) {
switch (type){
case 'external' :
if( urlAtts != " ) {var x = window.open(unescape(url),'newWin',urlAtts)} else {document.location = unescape(url);}
break;
case 'article' :

urlStr = '/articles/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
case 'yaan' :

urlStr = '/yaan/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;

case 'category' :
urlStr = '/home/0,7340,L-to_replace,00.html'; url=urlStr.replace('to_replace',url);
if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}
break;
}
}
function setDbLinkCategory(url) {eval(unescape(url));}vidProcsArticleHooks={detectOpenSendTalkback:function(){if ((document.referrer.length>0)&&(document.referrer!=window.location.href)) {var tmp=window.location.href.split('?');if (tmp.length>1) {tmp=tmp[1].split('&');for(var i=0;i<tmp.length;i++){var t=tmp[i].split('=');if ((t.length==2)&&(t[0]=='openSendTalkback')&&(t[1]=='1')) {setTimeout(function(){if(typeof(stlkbc)!='undefined')stlkbc.replyTalkback();},200);};};};};},getSendTalkbackLink:function(articleId){if (''+articleId=='3686447') {if(typeof(stlkbc)!='undefined')stlkbc.replyTalkback();return true;} else {return false;};},getSendToFriendLink:function(articleId){return false;}};vidProcsArticleHooks.detectOpenSendTalkback();

    תגובה לכתבה      הדפסת כתבה הדפסת כתבה      שלחו כתבה   שלחו כתבה      לדיון בפורום   לדיון בפורום

דורון קורן

פורסם:  16.03.09, 15:48

 

זה לא שאין כישרון מסוים בכמה מספרי הפרוזה הצעירה שהופיעו אצלנו לאחרונה, כמו "אדם וסופי" של יניב איצקוביץ, "טורפים של קיץ" של ענת עינהר, "אנא מן אל יהוד" של אלמוג בהר, או "קרוב" של דרור בורשטיין. בכל אופן, ניכרו בספרים האלה גם חולשות ברורות: משהו יותר מדי דברני ופחות מדי סיפורי. בנתיב צדדי ושתקני הרבה יותר הופיעו לאחרונה כמה ספרי שירה אמיתיים ובשלים יותר. כל מה שצריך הוא קצת זמן נפשי פנוי.
 
דרורים סינים פצועים
"זו אני מדברת" של יודית שחר הוא ספר מעורר אהבה; מוצאים אותה בכל מקום – בדמות העמוקה והצנועה המצטיירת מן השירים, בנפש העשירה הסובלת תדיר ממחסור כספי, בכתיבה הדיבורית הפשוטה שנחשפים בתוכה אפיקים של יופי גדול: "באוגוסט נפרץ החלון בִּנהר אור שיכור/ ציפורים נודדות עפו אחור/ בגינה היא שאלה בנימוס: "סוכר?", "לימון?"/ מוות הרים מבטו/ לימון בשל ניתַק מעלווה כהה מנפץ ספל חרסינה דקיקה".
 
שחר מספרת בשיריה על ילדותה בגבול שכונת התקווה בתל אביב, ילדות שהיתה מאוימת ברעב ועם זאת פתוחה לקסמי העולם, ביניהם הסביונים בחצר, העופר החומק בגבעה ורצועות האזוב הקטיפתיות במדרכות. היא מספרת על מגעיה עם גברים – לפעמים מגעים מגושמים ולפעמים רבי תשוקה, והיא מספרת על הצמא לאהבה שנמשך בשלב מסוים תשע שנים ארוכות ובודדות, ועל הקושי הגדול להתפרנס בחייה כאם חד-הורית.
יודית שחר מעוררת אהבה (צילום: אסנת קרסננסקי)
 

היא עבדה, למשל, בשירות לקוחות טלפוני כלשהו, בשכר מינימום, במשמרות ארוכות באולם ניאון גדול, וכשהיא מדברת על החוויה התעסוקתית (בשיר הנושא את שם הספר), לא רק על עצמה היא מדברת: "אנחנו כאן, אַמָה לאַמָה מתחת לאדמה/ מצאת החמה עד לצאת הנשמה/ במקום שקוראים לו אופֶּן סְפֵּייס, מוארות ניאון/ ללא חלון, שירותים בפינה ואחראית שמאזינה/ וקונסת כשאני אונסת בצורה לא מנומסת/ את חבילת השקרים השווה לכל נפש". רוב שירי הספר, אגב, הם נטולי חריזה, אבל כאן, ברגע קצבי מסוים, הדברים כאילו נחרזים מעצמם.

 

החמלה הגדולה ששחר חשה כלפי העניים ואנשי השוליים חוזרת שוב ושוב לאורך הספר; מישהי חסרת-מזל בשם מזליקה פוסעת בצעדים כושלים בדרך לאור יהודה "בפנים ששווים שתי יריקות", מזכירות נידחות במלאכת יומן האפורה, מחאה על העובדים הסיניים המושפלים בארץ, שהיא רואה לפני כניסת השבת והם נדמים בעיניה ללהקת דרורים פצועה. תחושת הצדק הטבעית של יודית שחר, המתקוממת מול המראות האלה, היא חלק מחוזקו של הספר הנהדר והמורכב הזה.

 
שיער ערווה כחול
לא בדיוק ברור כמה שברונות-לב וכמה אֶקסים מסתתרים בין ארבעת חלקי "גולדפיש", ספר שיריה

 

שירה
לחולדה אקרא דפנה / דפנה שחורי
 
לכתבה המלאה

הכאוב-משועשע של דפנה שחורי, שיש בו איזה צירוף של חשיפה ושל הסתתרות. מכל מקום, דווקא השיר הפותח את הספר, שבו המשוררת מתייחסת לאפשרות שהטקסט סתום מדי ("ולכל קוראי שהמילים האלו סתומות בעבורם") הוא השיר הברור ביותר בספר, והוא שיר בעל אנרגיה רטורית חזקה שעניינו אהבה.

 

באותו שיר פותח, "לחולדה אקרא דפנה", מתגלים כמה מאיפיוני הספר: כוח האהבה הגדול של המשוררת, התלונה המתגעגעת, המאשימה-סולחת, לגבר שהיה ואיננו, וגם חיה כלשהי המדמה את היחסים שהיו – ובשיר שלפנינו זוהי חולדה, כנראה ממקום מגוריה הכפרי של המשוררת: "אקרא לחולדה גם דפנה וגם אלון/ לראש שלה שהופרד מן הגוף באכזריות בידי לוכד מזיקים/ אקרא אלון/ לגוף המפרפר שנותר על הקרקע נטול כיוון/ אקרא דפנה".

 

את שירי החלק הראשון, שמושא אהבתם הוא אותו אלון, מלווה אותה חולדה. את שירי החלק השני מלווה דג זהב (והוא כינויה של הבחורה שלקחה מהמשוררת את הגבר שלה, וגם היא עצמה ניצודה בהמשך) – ומכאן שם הספר "גולדפיש".

 

השירים שאחרי אותו שיר-פתיחה הם בדרך כלל מופנמים וחידתיים יותר, אבל פזורות בהם שורות ציוריות רבות קסם ("עגבניות צפופות אדמדמות התמוטטו על המגש הזרחני") ותמונות מסקרנות בעלות איזו נועזות, למשל באותו מפגש של המשוררת עם אחותה, המוכיחה אותה בעניין כלשהו בעיצומו של משבר האהבה: "ישבנו בערב גשום/ ודיברנו על דוד המלך/ מצוידות במגיני דוד/ השתרענו למרגלות השער הסגור ובכינו/ לאחת שיער ערווה שחור/ לשנייה כחול כמו פיה/ כשהכומר פתאום הופיע".

 
חוצה בעיניים גחליליות
ספרה היפהפה של תמי כץ לוריא, "שולפת את הגלגלים כדי לעקוף", מציג שירה שהיא בה בעת מופשטת לגמרי וחושנית לגמרי ויש בה איזה צד מהופנט: "לשקוע לשקוע מצווים עלי התופים/ ואני צפה צפה/ חוצה בעיניים גחליליות/ פרדסים מכושפים".
 

התנועה של כץ-לוריא ממשפט למשפט, ממילה למילה, היא בלתי צפויה, כולל הטיות המילים המפתיעות. כך, למשל, כשהיא כותבת על "העצב שנח בשמי קינמון מגוּזָלים", ומן המילה "מגוזלים" מצטיירות פלומות גוזליות של עננים, אבל גם השמים הנגזלים מאיתנו – כי אנחנו כאן על האדמה.

 

כץ לוריא, שהיא גם רקדנית, נעה בין המילים בסוג של תנועת ריקוד ונוגעת בהן בגופה: "נעתרת למילים שיכישו אותי". בכל זאת, המטרה הסופית היא דווקא להגיע להפשטה מלאה, להינתק מן המשמעות ומן הגוף ולהמריא עם הצלילים: "מתי תהיינה המילים חסרות משמעות/ ויותר לי לרחף?"

 

החיבור בין מחשבה לגוף מתנסח גם בשיר "זהב", המדבר על מקור הנביעה המיני של

 

הדברים: "למעשה אני הוגה ולא מצטנעת/ בצאתי למסעי הצלב ההזויים/ אני שומעת מלאכים/ ואת נהמות הנמר/ מתוך הכיס הפנימי/ בו התלתלים נופלים כמו אזובים". מתוך אותו כיס פנימי עם תלתלים, שהוא כמדומה איבר המין הנשי, נולדים המראות השמיימיים (מלאכים) יחד עם נהמות היצר האקזוטיות (נמר).

 

יש בכתיבתה של תמי כץ לוריא משהו המזכיר את הצד התת-הכרתי בכתיבתה של יונה וולך, ויש דמיון אסוציאטיבי מסוים לוולך גם בשמות-הנשים המוענקים כאן לכמה מהשירים (בין השאר השם "ליטה" המזכיר את "לוטה" של וולך). שירי הנשים של כץ-לוריא אמנם פחות פראיים מאלה של וולך, אבל היופי המוזר נוגע בנו גם כאן: "לודמילה מפשילה לאט/ את הפרפרים העצלים הירוקים/ עומדת בגרבים פעורות/ מגולגלת/ מגולגלת בתוך הגעגועים". אין בספר המובחר הזה שירים לא יפים, וגם זה חלק מקסמו הגדול.

 
  • "זו אני מדברת" מאת יודית שחר, הוצאת בבל, 85 עמ'
  • "גולדפיש" מאת דפנה שחורי, הוצאת כרמל/עמדה, 69 עמ'
  • "שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" מאת תמי כץ לוריא, הוצאת אבן חושן, 78 עמ'

 

 

 

 

16 תגובות

  1. מירי פליישר

    הוא צודק!

  2. טובה גרטנר

    תמי היקרה
    זה מדהים… שמחה בשבילך… כשיעשו ערב… אבוא…. אז סיבה למסיבה
    להתראות טובה

  3. היי תמי. שמחתי לקרוא את הביקורת המעולה על ספרך. שאפו! ובהצלחה עם הספר 🙂

  4. טוב שיש גם כזו ביקורת 🙂 כל הכבוד ובהצלחה עם הספר.

  5. יופי של בקורת
    בהצלחה 🙂

  6. תמי איזו בקורת נפלאה! מרחיב את הלב

  7. תַּלְמָה פרויד

    מברוק, בננות.

  8. באמת משמח! כמו להוכיח, אחרי הרשימות שלך אמיר אור, שזה אפשרי.

  9. תמי קאלי

    תמי בהצלחה רבה! ..

  10. יפה, יפה ובהצלחה!

  11. חני שטרנברג

    בהצלחה תמי !

  12. חני שטרנברג

    בהצלחה תמי !

השאר תגובה ל חני לבנה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לתמי כץ לוריא