בננות - בלוגים / / השממון נרצח בכל רגע
תמי כץ לוריא
  • תמי כץ לוריא

            משוררת, רקדנית, מורה למחול, וכוריאוגרפית. רקדה בלהקת "בת-שבע 2", "קול ודממה". מורה בלהקת "קול ודממה", מלמדת במגמות מחול בתיכונים שונים, ומורה ורכזת מחול ב"בית פרנקפורט. בשנים האחרונות תמי יוצרת עצמאית במחול, ומופיעה עם עבודותיה על במות שונות ("אינטימדאנס" בתיאטרון "תמונע", סוזן דלל, "על חבל דק" ב"בית תמי", "מוזיאון תל-אביב" ערבי "קולאז'" ב"בית פרנקפורט" ועוד). בין יצירותיה מופע-מפגש שירה ומחול שיצרה, "רק רגע", המשלב טקסטים של שירתה וקטעי מחול, והעוסק בנושא "הרגע" באמנות. המופע הופיע בהצלחה בפסטיבל "אשה" בחולון, מרץ 2003, במוזיאון ישראל ירושלים, בתיאטרון "הסמטה" ביפו, ועוד. תמי יצרה כוריאוגרפיות לתיאטרון: "יאקיש ופופצ'ה", "החולה המדומה", "ליסיסטרטה", ועוד. תמי בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר שני בחינוך למחול מ"ברטון הול", אוניברסיטת לידס, אנגליה. תמי מפרסמת שירה במוספי ספרות ("מעריב", "ידיעות אחרונות",  "על המשמר", "דבר") ובכתבי עת ספרותיים (’שבו”,"קשת החדשה", "מאזניים", "עכשיו", "הליקון", "עתון 77'", "שופרא", "אפיריון") מאז 1980. ספר שיריה הראשון "מרחק הנגיעות" יצא ב"ספרית הפועלים" בשנת 1989 ונתמך על ידי "קרן רון אדלר".  ספר שיריה השני, "מתוך החול אל הראשית" יצא ב"תג" ב-1996, ונתמך על יד "קרן עמו''ס". ספרה השלישי יצא ב-2001 בהוצאת "גוונים", בתמיכת "קרן תל-אביב". ספרה הרביעי ,שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" יצא ב- 2008 בהוצאת "אבן חושן", בתמיכת "קרן עמו''ס" ו"המועצה לתרבות-מפעל הפיס".

השממון נרצח בכל רגע

 

 

 

שיר מתוך הספר הקודם שלי, שאף הולחן על ידי יסמין אבן:

 
השממון נרצח בכל רגע
שאני מחבקת את עצמי אני
עדיין חצי מתה,
עם הפנים לים
הזמן אינו תם
לעולם,
הכלא שלי הוא מה
שאני מתירה לעצמי,
ומה שלא

מתוך "שהות" הוצאת גוונים 2001


 
 
 

9 תגובות

  1. שבי שחורי.-.
  2. שבי שחורי.-.

    תמי, שיר שמכיל בתוכו את איכות הפיזמון.

  3. שיר יפה, מדבר ללבי.

  4. שממון… אני זוכר אחד כזה מלפני ארבעים שנה. חופש בכלא של הגוף, של העולם והחופש יחסי, אפילו מאוד.

  5. אהבתי את "הכלא שלי הוא מה שאני מתירה לעצמי ומה שלא" השיר בנוי על ניגודים, וזה כוחו

  6. יפה, הסתחררתי.הציר של השיר, מבחינתי הוא "הזמן אינו תם לעולם", וסביבו המחוגים נעים לכיוונים שונים, מבלבלים.
    השממון נרצח בכל רגע, עם הסתירה הפנימית שלו.
    והמשפט האחרון, שבו נאמר משהו ודאי על עצמך ומיד ביטולו.

השאר תגובה ל תמי כץ לוריא ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לתמי כץ לוריא