שיר מתוך הספר הקודם שלי, שאף הולחן על ידי יסמין אבן:
השממון נרצח בכל רגע
שאני מחבקת את עצמי אני
עדיין חצי מתה,
עדיין חצי מתה,
עם הפנים לים
הזמן אינו תם
לעולם,
לעולם,
הכלא שלי הוא מה
שאני מתירה לעצמי,
שאני מתירה לעצמי,
ומה שלא
מתוך "שהות" הוצאת גוונים 2001
תמי, שיר שמכיל בתוכו את איכות הפיזמון.
שיר יפה, מדבר ללבי.
שבי, ענת
תודה
שממון… אני זוכר אחד כזה מלפני ארבעים שנה. חופש בכלא של הגוף, של העולם והחופש יחסי, אפילו מאוד.
גרא
מעניין מה שכתבת. אשמח לשמוע על זה יותר
אהבתי את "הכלא שלי הוא מה שאני מתירה לעצמי ומה שלא" השיר בנוי על ניגודים, וזה כוחו
יפה, הסתחררתי.הציר של השיר, מבחינתי הוא "הזמן אינו תם לעולם", וסביבו המחוגים נעים לכיוונים שונים, מבלבלים.
השממון נרצח בכל רגע, עם הסתירה הפנימית שלו.
והמשפט האחרון, שבו נאמר משהו ודאי על עצמך ומיד ביטולו.
חני, לוסי
תודה על הקריאה והתגובה