בננות - בלוגים / / מחוץ לגוף
תמי כץ לוריא
  • תמי כץ לוריא

            משוררת, רקדנית, מורה למחול, וכוריאוגרפית. רקדה בלהקת "בת-שבע 2", "קול ודממה". מורה בלהקת "קול ודממה", מלמדת במגמות מחול בתיכונים שונים, ומורה ורכזת מחול ב"בית פרנקפורט. בשנים האחרונות תמי יוצרת עצמאית במחול, ומופיעה עם עבודותיה על במות שונות ("אינטימדאנס" בתיאטרון "תמונע", סוזן דלל, "על חבל דק" ב"בית תמי", "מוזיאון תל-אביב" ערבי "קולאז'" ב"בית פרנקפורט" ועוד). בין יצירותיה מופע-מפגש שירה ומחול שיצרה, "רק רגע", המשלב טקסטים של שירתה וקטעי מחול, והעוסק בנושא "הרגע" באמנות. המופע הופיע בהצלחה בפסטיבל "אשה" בחולון, מרץ 2003, במוזיאון ישראל ירושלים, בתיאטרון "הסמטה" ביפו, ועוד. תמי יצרה כוריאוגרפיות לתיאטרון: "יאקיש ופופצ'ה", "החולה המדומה", "ליסיסטרטה", ועוד. תמי בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר שני בחינוך למחול מ"ברטון הול", אוניברסיטת לידס, אנגליה. תמי מפרסמת שירה במוספי ספרות ("מעריב", "ידיעות אחרונות",  "על המשמר", "דבר") ובכתבי עת ספרותיים (’שבו”,"קשת החדשה", "מאזניים", "עכשיו", "הליקון", "עתון 77'", "שופרא", "אפיריון") מאז 1980. ספר שיריה הראשון "מרחק הנגיעות" יצא ב"ספרית הפועלים" בשנת 1989 ונתמך על ידי "קרן רון אדלר".  ספר שיריה השני, "מתוך החול אל הראשית" יצא ב"תג" ב-1996, ונתמך על יד "קרן עמו''ס". ספרה השלישי יצא ב-2001 בהוצאת "גוונים", בתמיכת "קרן תל-אביב". ספרה הרביעי ,שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" יצא ב- 2008 בהוצאת "אבן חושן", בתמיכת "קרן עמו''ס" ו"המועצה לתרבות-מפעל הפיס".

מחוץ לגוף

 

 

 

 

 

שיר מתוך הספר החדש, 
וגם ביקורת של מנחם בן
שהופיעה אתמול "במעריב"

לִפְעָמִים יֵשׁ רַעַד הָעוֹבֵר בִּמְהִירוּת הָאוֹר

מֻבְזָק יָשָׁר לַדָּם

בִּשְׁבִיל זֶה אֲנִי מִתְאַמֶּצֶת לְהַגִּיעַ

אֶל הַמָּקוֹם בּוֹ הַבּוּעוֹת מִתְפּוֹצְצוֹת

וּבוֹ אֲנִי לא נוֹשֶׁמֶת לא חוֹשֶׁבֶת לא זָזָה

מְיַחֶלֶת לַתַּבְעֵרָה אֲחוּזָה בְּתוֹךְ

הַחוּץ גּוּף שֶׁלִּי


מחוץ לגוף

תמי כץ לוריא היא לא משוררת ידועה. לכן הסיכוי שיכתבו עליה בעיתוניםקרוב לאפס. היא סתם משוררת. ומשוררת נפלאה, שהמילים מכשפות אותה ("נעתרת למילים שיכישו אותי"). בספרה החדש, הרביעי, "שולפת את הגלגלים כדי לעקוףאבן חשן), היא מתארת את מצב התודעה המשוררי: "מה שמתרוצץ/ לי בראש הוא אותו יהלום מטורף/ והמון ארנבים חוצים את התודעה במרוצה/ מוצאת את עצמי/לחלוטין/ אוספת מילים כמו שפת עופות משונה".

הגעגוע הוא תמיד מיסטי, כדי להגיע ל"חוץ גוף" שלה (עם געגועים מתמידים לריקוד, כי מדובר ברקדנית לשעבר) ואל הדרגות הכי גדולות של ההארה: "לפעמיםיש רעד העובר במהירות האור/ מובזק ישר לדם/ בשביל זה אני מתאמצת להגיע/ אל המקום בו הבועות מתפוצצות". ואני מאמין לה. כי המילים שלה עשויות מחומרים דליקים כל הזמן. ואינן מזייפות, סוג של ציוריות חסרת מנוח, מפתיעה תמיד: "יכולתי לבכות/ כשאלף צבים יצאו במחול הרעדות".

 

 

15 תגובות

  1. מסכימה אתו לגמרי והשיר הזה תמציתי מאוד ונפלא

  2. שיר מקסים
    ויפה הוא כתב
    ברכות

  3. תמי, בהצלחה עם הספר ובדרכך המיוחדת אל האור.

    • תמי, שיר נהדר, שואף להגיע אל המצבים המופלאים האלה של" החוץ גוף" כשהגוף נשלט על ידי מהירות המחשבה נסיקה של אושר.

  4. איריס קובליו

    תמי
    שיר מחול
    רואה אותך רוקדת אותו
    יוצאת מגופך

  5. שיר יפה, מלא אנרגיות:
    רעד
    מובזק
    מתאמצת
    מתפוצצות
    מיחלת

    והביקורת נהדרת.

    • תמי כץ לוריא

      היי מירי, תמי , שבי, איריס, לוסי

      תודה על הקריאה, התגובה, והברכה

  6. משה יצחקי

    בעירה חוץ גופית יפה ומדליקה, בהצלחה עם הספר.

  7. תמי שיר יפה מאד
    מאחלת לך שתגיעי שוב ושוב למקום בו הבועות מתפוצצות – דימוי נפלא
    וגם הבקורת
    ברכות

  8. דיאנה מן

    תמי, בהצלחה רבה!
    שיר זה מסכם את שאיפות חיינו. תיאור
    מקסים של אור ותנועה. עונג לנפש!

השאר תגובה ל חני לבנה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לתמי כץ לוריא