בננות - בלוגים / / אני שומרת את שני הסיגרים האחרונים שלך
תמי כץ לוריא
  • תמי כץ לוריא

            משוררת, רקדנית, מורה למחול, וכוריאוגרפית. רקדה בלהקת "בת-שבע 2", "קול ודממה". מורה בלהקת "קול ודממה", מלמדת במגמות מחול בתיכונים שונים, ומורה ורכזת מחול ב"בית פרנקפורט. בשנים האחרונות תמי יוצרת עצמאית במחול, ומופיעה עם עבודותיה על במות שונות ("אינטימדאנס" בתיאטרון "תמונע", סוזן דלל, "על חבל דק" ב"בית תמי", "מוזיאון תל-אביב" ערבי "קולאז'" ב"בית פרנקפורט" ועוד). בין יצירותיה מופע-מפגש שירה ומחול שיצרה, "רק רגע", המשלב טקסטים של שירתה וקטעי מחול, והעוסק בנושא "הרגע" באמנות. המופע הופיע בהצלחה בפסטיבל "אשה" בחולון, מרץ 2003, במוזיאון ישראל ירושלים, בתיאטרון "הסמטה" ביפו, ועוד. תמי יצרה כוריאוגרפיות לתיאטרון: "יאקיש ופופצ'ה", "החולה המדומה", "ליסיסטרטה", ועוד. תמי בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר שני בחינוך למחול מ"ברטון הול", אוניברסיטת לידס, אנגליה. תמי מפרסמת שירה במוספי ספרות ("מעריב", "ידיעות אחרונות",  "על המשמר", "דבר") ובכתבי עת ספרותיים (’שבו”,"קשת החדשה", "מאזניים", "עכשיו", "הליקון", "עתון 77'", "שופרא", "אפיריון") מאז 1980. ספר שיריה הראשון "מרחק הנגיעות" יצא ב"ספרית הפועלים" בשנת 1989 ונתמך על ידי "קרן רון אדלר".  ספר שיריה השני, "מתוך החול אל הראשית" יצא ב"תג" ב-1996, ונתמך על יד "קרן עמו''ס". ספרה השלישי יצא ב-2001 בהוצאת "גוונים", בתמיכת "קרן תל-אביב". ספרה הרביעי ,שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" יצא ב- 2008 בהוצאת "אבן חושן", בתמיכת "קרן עמו''ס" ו"המועצה לתרבות-מפעל הפיס".

אני שומרת את שני הסיגרים האחרונים שלך

 
אני שומרת את שני הסיגרים האחרונים שלך
לא, זאת לא התאהבות,
 רק משהו קם בתוכי.
מתנער,
 
משיל חמש עשרה שנה (או יותר)
מוכן לטרף,
כמו לקרב.
בוא קַרֵב אלי את מראַת נעורי ותגיד לי שאני יפה
עכשיו כשהאנרגיות שבי פוסעות מטורפות
במעגלים אנכיים של בדידות ותודעה

21 תגובות

  1. הי תמי, אני אוהבת את השיר שלך אבל "לא, זאת לא התאהבות" זאת התחברות למילים.
    (פעם כתבתי שיר דומה בנושאו, והייתי די בהלם לגלות כמה תגובות של הזדהות קיבלתי. אנחנו הנשים שחיות כל אחת את החיים של עצמה, וכמה דומים לפעמים מסלולי חיינו שזה פשוט מדהים).

    • תמי כץ לוריא

      היי סיגל. לא הבנתי למה ה"אבל" (חרוז…). ונכון, כמה שנהייה מיוחדות בעיני עצמני, מסלולי החיים שלנו דומים עד כאב

  2. שולמית אפפל

    לא התאהבות אבל בערה אוחזת גם בשיר.

  3. אהוד פדרמן/ לתמי

    האינטרפטציה שלי לשיר : לא, זאת לא התאהבות, זה נסיון התנערות מתוך האפר שמותירות אחריהן השנים (ומותירים הסיגרים), נסיון להאחז באשליה הנצפית במראת הקסמים המחזירה את הנעורים והבנה שהאנרגיה המושקעת בנסיונות היא סך הכל תנועה במעגלים אנכיים של בדידות ותודעה

  4. דפנה שחורי

    תמי הי

    אהבתי את השיר הזה גם את הצירוף בדידות ותודעה

    ואת תחושת הזמן והזיכרון וכו"

  5. וגם השיר קם ומתנער ומוכן לטרף.
    מרשים, תמי.

  6. מירי פליישר

    נפלא וקיצבי

  7. איריס קובליו

    שיר נהדר תמי
    "בדידות ותודעה"
    "בוא קַרֵב אלי את מראַת נעורי ותגיד לי שאני יפה"- מוכר ויםה

  8. שיר יפה , מלא אנרגיה

  9. איזה משפט "מעגלים אנכיים של בדידות ותודעה," והשיר פוסע ביניהם, האם יפגשו? אהבתי את השיר מאוד

  10. תמי, שיר שנוגע בסערה, יופי, אובדן. על שתי השורות האחרונות הייתי שוקל לוותר: הן אומרות באופן מוכלל ומופשט (האנרגיות הפוסעות לעומת המשהו בפנים שמוכן לטרף) וגם באות אחרי הפואנטה, השורה המרגשת "בוא קַרֵב אלי את מראַת נעורי ותגיד לי שאני יפה".

  11. חני שטרנברג

    שיר מאוד יפה. מאוד נוגע.

השאר תגובה ל אהוד פדרמן/ לתמי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לתמי כץ לוריא