נַחַת הַהִסְתופְפוּת נִגֶּרֶת מִן הַפָּנִים,
תּוֹפַחַת עַל כְּרֵסוֹ הַמְּלֵאָה שֶׁל צָהֳרֵי יוֹם שִׁשִּׁי.
כַּמָּה מַהֵר נְמוֹגוֹת הַשָּׁעוֹת הָאֵלֶּה
לְתוֹךְ מַה שֶׁאֲמִתִּי בְּעֵינַי: שֶׁקֶט לַח,
דְּרִיכוּת שֶׁנָּעָה לְאָחוֹר,
נוֹכְחוּת הַצִּפֳרִים
מן הספר "מתוך החול אל הראשית"
הוצאת "תג" 1996
תמי, תחת הכותר הזו, מה שאמיתי בעינייך הוא בעיניי מין הייקו מקסים העומד לעצמו:
שֶׁקֶט לַח,
דְּרִיכוּת שֶׁנָּעָה לְאָחוֹר,
נוֹכְחוּת הַצִּפֳרִים
תודה, אמיר.הצימצום ההייקואי הזה הוא בדיוק בניגוד לחלק הראשון של השיר, שהוא גודש וכמעט התפוצצות
יפה בעיניי הניגוד בין החלק הראשון לשני, שהוא פנינה.היית מורידה את "שקט לח" שורה למטה?
נכון לוסי, את צודקת.תודה על הקריאה והעצה.
תמי
יפה ההגדרה נוכחות יום שישי לכל אחד יש יחסים עם השם הזה, ואת הגדרת אותו כשיר
להתראות טובה
טובה, לא הבנתי לאילו יחסים התכוונת.בכל מקרה תודה על הקריאה
טובה, זו הייתה אני קודם…