תמי כץ לוריא
  • תמי כץ לוריא

            משוררת, רקדנית, מורה למחול, וכוריאוגרפית. רקדה בלהקת "בת-שבע 2", "קול ודממה". מורה בלהקת "קול ודממה", מלמדת במגמות מחול בתיכונים שונים, ומורה ורכזת מחול ב"בית פרנקפורט. בשנים האחרונות תמי יוצרת עצמאית במחול, ומופיעה עם עבודותיה על במות שונות ("אינטימדאנס" בתיאטרון "תמונע", סוזן דלל, "על חבל דק" ב"בית תמי", "מוזיאון תל-אביב" ערבי "קולאז'" ב"בית פרנקפורט" ועוד). בין יצירותיה מופע-מפגש שירה ומחול שיצרה, "רק רגע", המשלב טקסטים של שירתה וקטעי מחול, והעוסק בנושא "הרגע" באמנות. המופע הופיע בהצלחה בפסטיבל "אשה" בחולון, מרץ 2003, במוזיאון ישראל ירושלים, בתיאטרון "הסמטה" ביפו, ועוד. תמי יצרה כוריאוגרפיות לתיאטרון: "יאקיש ופופצ'ה", "החולה המדומה", "ליסיסטרטה", ועוד. תמי בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר שני בחינוך למחול מ"ברטון הול", אוניברסיטת לידס, אנגליה. תמי מפרסמת שירה במוספי ספרות ("מעריב", "ידיעות אחרונות",  "על המשמר", "דבר") ובכתבי עת ספרותיים (’שבו”,"קשת החדשה", "מאזניים", "עכשיו", "הליקון", "עתון 77'", "שופרא", "אפיריון") מאז 1980. ספר שיריה הראשון "מרחק הנגיעות" יצא ב"ספרית הפועלים" בשנת 1989 ונתמך על ידי "קרן רון אדלר".  ספר שיריה השני, "מתוך החול אל הראשית" יצא ב"תג" ב-1996, ונתמך על יד "קרן עמו''ס". ספרה השלישי יצא ב-2001 בהוצאת "גוונים", בתמיכת "קרן תל-אביב". ספרה הרביעי ,שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" יצא ב- 2008 בהוצאת "אבן חושן", בתמיכת "קרן עמו''ס" ו"המועצה לתרבות-מפעל הפיס".

כפרה

 

כָּךְ אֲנִי יוֹשֶׁבֶת

נוֹסַעַת לְתוֹךְ עַצְמִי

בְּלִי חֲגוֹרַת בְּטִיחוּת

מוּכָנָה כֻּלִּי לִהְיוֹת מוּטַחַת

לְלא כַּפָּרָה

בֵּין דַּפֵּי הַסֵּפֶר תִּכָּתֵב וְתֵחָתֵם

דְּמוּתִי כְּפֶרַח יָבֵשׁ

 

 

13 תגובות

  1. היי תמי
    זה נפלא, התרגשתי, הרצון להיות בחגורת בטיחות, לעומת החופש , הידיעה מה החוקים, והאי הידיעה מי אני…
    הכפרה- תבוא או לא תבוא… יש לה את הסוד שלה
    להתראות טובה

  2. תמי , שיר קשה וחזק.
    מאחלת לך שנה נפלאה ומלבלבת , שנת בטחון ובטיחות (חגורת :))

  3. שיר חזק. המסע אל עצמי פנימה הוא לפעמים המסעיר ביותר ואם עושים אותו לא חגורת בטיחות, אפילו מסוכן. מה הן חגורות הבטיחות שלנו?
    עצוב שאת צופה את עצמך נמעכת כפרח יבש, בסוף התהליך כשספר חייך יכתב.

    • תמי כץ לוריא

      לוסי, נכון. אבל הדימוי לפרח יבש היה לאו דווקא במשמעות השלילית, אלא יותר כסמל למשהו שנשאר גם לאחר שמת, גם אם לא בהדרו הראשוני

  4. דפנה שחורי-

    שיר חזק

  5. אוהבת מאוד את דימוי הנוסעת ללא חגורת בטיחות ומוטחת, יוצר תמונה חזקה

  6. נפלא, תמי. מדויק, תמציתי וכואב

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לתמי כץ לוריא