מתחת לחבל הכביסה
מִתַּחַת לְחֶבֶל הַכְּבִיסָה
אֲנִי שׁוֹלָה דְּמָעוֹת
חוּטִים
וְהַשָּׁמַיִים מֵעָלַי טוֹבְעִים
בְּמֵי וְרָדִים
תְּמוּהִים בְּעֵינַי
אֲנִי בַּת חָמֵשׁ צָפָה וּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי לוֹכְדוֹת נְמָלִים
וְלַמְרוֹת
הַחוֹלוֹת כְּיָם פְּרָחִים
גַּעְגּוּעִים
לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲאַבֵּד
אֶת הַתִּמָּהוֹן
לְדַלֵּג
מִסְתַּבֶּכֶת מִסְתַּבֶּכֶת בְּקוּרֵי הַמִּלִּים הַשַּׁקְרָנִיוֹת
מתוך "עכשיו" 69-70
איזה יופי של תמהון ילדותי. טוב שלא איבדת אותו.
אהבתי מאוד את ההיפוך הזה של השמים הטובעים, ואת ה"תמוהים בעיניי". יש הרבה קסם בשיר.
חזרתי למחוזות ילדותי בחטף.
את מדהימה
הי תמי
התעמקתי בשיר המקסים וחשבתי שהשורה האחרונה ממש פוגמת בו מעין הסבר מיותר
דפנה
בדומה למה שחושבת דפנה גם לדעתי השורה האחרונה פוגמת