בִּצְרָחָה אֲדֻמָּה אֲזַעֲזֵעַ
אֶת הָעַכָּבִישִׁים הַלּוֹהֲטִים
בְּעֵינַיִים עֲצוּמוֹת פְּעוּרוֹת
אֲנִי מַמְשִׁיכָה לִרְאוֹת אֶת הַמַּרְאוֹת הַחַרְגּוֹלִיִּים
מִלִּים מְשֻׁגָּעוֹת מִתְרוֹצְצוֹת
כְּמוֹ קַבְּצָנִיוֹת
בָּאוֹת אֵלַי מֵאָחוֹר
מַפְשִׁילוֹת אֶת עַצְמָן
כְּשֶׁאֲנִי לֹא מוּכָנָה
מתוך "קשת החדשה" 11
הצרחה האדומה שלך נשמעת באוזני, כמו אזעקת אמת. המילים שלך צורחות, אבל בשקט.
שיר ארס פואטי חזק ומטלטל.
לתמי " צריחות שצרחתי… היו למחרוזת שירים…" כאב ושמחה בערבוביה יש בשיר שלך יש אומרים היצירה באה מן הכאב, לא מן השמחה, יש אומרים המלים קופצות אחרים אומרים זוחלות בשקט. אהבתי את השיר שלך.
על הדואליות יוצר- יצירה.הצורך ליצור שזור בתחושות חזקות מעורבות שהיצירה מעוררת. נהדר.