תמי כץ לוריא
  • תמי כץ לוריא

            משוררת, רקדנית, מורה למחול, וכוריאוגרפית. רקדה בלהקת "בת-שבע 2", "קול ודממה". מורה בלהקת "קול ודממה", מלמדת במגמות מחול בתיכונים שונים, ומורה ורכזת מחול ב"בית פרנקפורט. בשנים האחרונות תמי יוצרת עצמאית במחול, ומופיעה עם עבודותיה על במות שונות ("אינטימדאנס" בתיאטרון "תמונע", סוזן דלל, "על חבל דק" ב"בית תמי", "מוזיאון תל-אביב" ערבי "קולאז'" ב"בית פרנקפורט" ועוד). בין יצירותיה מופע-מפגש שירה ומחול שיצרה, "רק רגע", המשלב טקסטים של שירתה וקטעי מחול, והעוסק בנושא "הרגע" באמנות. המופע הופיע בהצלחה בפסטיבל "אשה" בחולון, מרץ 2003, במוזיאון ישראל ירושלים, בתיאטרון "הסמטה" ביפו, ועוד. תמי יצרה כוריאוגרפיות לתיאטרון: "יאקיש ופופצ'ה", "החולה המדומה", "ליסיסטרטה", ועוד. תמי בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר שני בחינוך למחול מ"ברטון הול", אוניברסיטת לידס, אנגליה. תמי מפרסמת שירה במוספי ספרות ("מעריב", "ידיעות אחרונות",  "על המשמר", "דבר") ובכתבי עת ספרותיים (’שבו”,"קשת החדשה", "מאזניים", "עכשיו", "הליקון", "עתון 77'", "שופרא", "אפיריון") מאז 1980. ספר שיריה הראשון "מרחק הנגיעות" יצא ב"ספרית הפועלים" בשנת 1989 ונתמך על ידי "קרן רון אדלר".  ספר שיריה השני, "מתוך החול אל הראשית" יצא ב"תג" ב-1996, ונתמך על יד "קרן עמו''ס". ספרה השלישי יצא ב-2001 בהוצאת "גוונים", בתמיכת "קרן תל-אביב". ספרה הרביעי ,שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" יצא ב- 2008 בהוצאת "אבן חושן", בתמיכת "קרן עמו''ס" ו"המועצה לתרבות-מפעל הפיס".

דיבור

דיבור
 
          
         מִנְקוּדַת הִסְתַכְּנוּת
צוֹפָה בְּכֹל מַה
שֶׁבָּא אֵלַי מִמַּקוֹם אָחֵר
בָּא מָחוֹל
מִתוֹךְ טֵירוּף וְאַהֲבָה
כְּמוֹ לוֹמַר:
רֶצֶף נָהוֹר מִתְנַסֵּחַ
אוֹ:
אֲּנִי נוֹשֶׁמֶת וְהַפֶּה שֶׁלִּי
מָלֵא בְּפִרְפּוּרִים
 
            מַתְחִילָה לְהִתְעַקֶּל
רוֹחֶפֶת,
בְּתוֹךְ מָקוֹם שֶׁכֻּלוֹ אָדוֹם
כְּמוֹ גִּשׁוּשׁ, מַגָּע
טְרוֹם הַמְרָאָה
לְתוֹךְ הַנִּרְוָונָה שֶׁל
לֹא לַחֲשׁוֹב
הַלְאָה,
לֹא לִהְיוֹת עֵץ שָׁלוּף,
פְּנִים שֶׁל הַשֶׁמֶשׁ,
אוֹתִיוֹת רְקוּעוֹת.
 
 
         מְשֻׁחְרֶרֶת מֵעֶצֶב
מִמּוּסָר,
אֲנִי מַדְלִיקָה עוֹד סִיגָרִיָה
וּמַבִּיטָה לְתוֹךְ שְׁנֵי הַדּובְדְּבָנִים
שֶׁטוֹבְעִים בְּתוֹךְ
הַבְּלָאדִי מֶרִי שֶׁלִי,
שְׁנֵי רֹאשִׁים צָפִים
כְּשֶׁהַזְּמָן זָז לְלֹא יִסּוּרִים
כְּמוֹ נְמָלִים הַרְבֵּה
 מָתוּן הגוף

מתוך "שהות" גוונים 2001

10 תגובות

  1. דפנה שחורי

    הבית האחרון-לב השיר
    בצבע הדובדבנים

  2. אהבתי את הפואטיקה, הרגישות, הירידה לפרטים הקטנים בעיני ומעיני המשוררת המאוהבת.

  3. תמי, אהבתי את השחרור מן הזוג "עצב ומוסר"
    אבל מה עושים דובדבנים בבלאדי מרי? 🙂

    • אסתי ג. חיים

      ברשותך, קרתי את השיר הזה לסטודנטים שלי, בגלל ההפשטה היפה הזאת של "הדיבור". בענין הדובדבנים- עקרונית, אין בבלאדי מרי פירות, אלא מיץ עגבניות, אבח הם מוסיפים חושניות.

      • תמי כץ לוריא

        לכבוד לי שקראת את השיר שלי לסטודנטים. לגבי הדובדבנים: תראי מה עניתי בהמשך לאמיר אור שגם שאל על זה

    • תמי כץ לוריא

      היי אמיר. על הכוס של הקוקטייל מלמעלה שמים דובדבן לקישוט….לזה התכוונתי (ולזה שהפלתי אותם לשם). ואולי הברמן הזה לא ידע להכין….בכל אופן ככה הוא הגיש לי

  4. יעל ישראל

    כמה אני אוהבת את הדובדבנים שטובעים בבלאדי מרי…. אחלה.

השאר תגובה ל אסתי ג. חיים ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לתמי כץ לוריא