בננות - בלוגים / / התקדשות
תמי כץ לוריא
  • תמי כץ לוריא

            משוררת, רקדנית, מורה למחול, וכוריאוגרפית. רקדה בלהקת "בת-שבע 2", "קול ודממה". מורה בלהקת "קול ודממה", מלמדת במגמות מחול בתיכונים שונים, ומורה ורכזת מחול ב"בית פרנקפורט. בשנים האחרונות תמי יוצרת עצמאית במחול, ומופיעה עם עבודותיה על במות שונות ("אינטימדאנס" בתיאטרון "תמונע", סוזן דלל, "על חבל דק" ב"בית תמי", "מוזיאון תל-אביב" ערבי "קולאז'" ב"בית פרנקפורט" ועוד). בין יצירותיה מופע-מפגש שירה ומחול שיצרה, "רק רגע", המשלב טקסטים של שירתה וקטעי מחול, והעוסק בנושא "הרגע" באמנות. המופע הופיע בהצלחה בפסטיבל "אשה" בחולון, מרץ 2003, במוזיאון ישראל ירושלים, בתיאטרון "הסמטה" ביפו, ועוד. תמי יצרה כוריאוגרפיות לתיאטרון: "יאקיש ופופצ'ה", "החולה המדומה", "ליסיסטרטה", ועוד. תמי בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב, ותואר שני בחינוך למחול מ"ברטון הול", אוניברסיטת לידס, אנגליה. תמי מפרסמת שירה במוספי ספרות ("מעריב", "ידיעות אחרונות",  "על המשמר", "דבר") ובכתבי עת ספרותיים (’שבו”,"קשת החדשה", "מאזניים", "עכשיו", "הליקון", "עתון 77'", "שופרא", "אפיריון") מאז 1980. ספר שיריה הראשון "מרחק הנגיעות" יצא ב"ספרית הפועלים" בשנת 1989 ונתמך על ידי "קרן רון אדלר".  ספר שיריה השני, "מתוך החול אל הראשית" יצא ב"תג" ב-1996, ונתמך על יד "קרן עמו''ס". ספרה השלישי יצא ב-2001 בהוצאת "גוונים", בתמיכת "קרן תל-אביב". ספרה הרביעי ,שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" יצא ב- 2008 בהוצאת "אבן חושן", בתמיכת "קרן עמו''ס" ו"המועצה לתרבות-מפעל הפיס".

התקדשות

התקדשות
הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי
בְּסִיגַרְיָה זוֹ,
נֶפֶשׁ מִתְנַחֶמֶת
בְּפַנְטָסִיוֹת וְרוּדוֹת לַחְלוּחִיוֹת,
מַבְטִיחָה רֵיקָם.
בִּרְגָעִים אֵלֶּה,
אֵינִי יוֹדַעַת אִם אוּכַל לְעַבֵּד אֶת הַמֶּרְחָק
שֶׁבֵּין רְשָׁפִים אֲדֻמִּים
לְזָוִית הַהִשְׁתַּפְּלוּת שֶׁל שְׂפָתֵךְ הָעֶלְיוֹנָה,

וְאֵיךְ שֶׁאַתְּ בּוֹכָה בַּאֲלַכְסוֹן לְתוֹךְ כּוֹסוֹת הָרוּחַ.

יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁפְּנִים הַקְּרוּם שֶׁלָּךְ
אַלְפֵי קְצָווֹת מְפֻצָּלִים?
מֵתִישׁ, אֲנִי חַיֶּבֶת לוֹמַר לָךְ,
כְּשֶׁאַתְּ לוֹכֶדֶת אוֹתִי רְדִידִים רְדִידִים
בַּנְּמָשִׁים שֶׁעַל יָדַיִךְ,
יוֹרֶקֶת חַרְצִיוֹת

כְּשֶׁאֲנִי מַשְׁאִירָה חֲמִישִׁים וְשִׁבְעָה שְׁקָלִים לַמֶּלְצָרִית.


לַרְגָעִים הָאֵלֶּה יֵשׁ פַּן עָמוֹק יוֹתֵר

מִתְּכוּלַת הַזְּמָן הַנִּכְפָּל עַל הָאִצְטַבָּה הַחוּמָה הָעַתִּיקָה,

מִתְחַוֵּר לִי,

 כְּשֶׁאֲנִי וְאַתְּ קְרֵבוֹת אֶל הִתְפַּצְּלּוּת הַמַּרְאוֹת

וּפִתְאוֹם אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּהֶרְצֶגוֹבִינָה.
כְּשֶׁאֲנִי לוֹגֶמֶת מִן הַבִּירָה
הַחַטָּאִים שֶׁלִי הֵם הַמַּלְמָלוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת
בִּגְלִימַת הָאֶבֶן שֶׁלָּךְ,
וּכְשֶׁיִּפּוֹל הָאֵפֶר אַתְּ תָּרִימִי אוֹתוֹ בַּבְּהוֹנוֹת
כְּדֵי שֶׁאֲחַבֵּר מֵחָדָשׁ אֶת הַזְּרָעִים
שֶׁהוֹבִילוּ לְכָל הָאַנְדְרָלָמוּסִיָה הַזּאת.

כָּעֵת אֲנִי יְכוֹלָה לְהַבְחִין בָּךְ עוֹלָה בְּתוֹךְ עָנָן

וַאֲנִי מוֹדֶדֶת אֶת הַכַּמּוּיוֹת.

כַּמוּת הָאֶנֶרְגִיָה הַנִּדְרֶשֶׁת לִדְמוּת לִכְפּוֹל אֶת עַצְמָהּ.

כַּמוּת הַחוֹם הַנִּגָּר עַד שֶׁאוּכַל לוֹמַר "דַּי".

מִסְפַּר הַתְּנוּעוֹת הַנֶּחְלָמוֹת אֶל הֶחָלָל כְּשֶׁאֲנִי מְבַצַעַת גְרַנְד זֶ"טֶה אַנְטוּרְנָה.

נִשְׁלֵי הָרְגָעִים שֶׁאֲנִיאַת נִשְׁזָרוֹת פֶּה יָרוֹק.

מתוך "שבו" 13


תגובה אחת

  1. מדהים הדו-שיח הזה עם עצמך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לתמי כץ לוריא