בננות - בלוגים / / אלף לילה ולילה – צדדים פסיכולוגיים
קרא
  • מרדכי גלדמן

    מרדכי גלדמן הוא יליד מינכן (1946), בנם של פליטי שואה מפולין, שעלו לישראל ב 1949. למד באוניברסיטה בר-אילן ספרות עולם (לתואר ראשון) ופסיכולוגיה קלינית (לתואר שני). עוסק בפסיכותרפיה בגישה אקלקטית, שבסיסה פסיכואנליטי. ספרי שיריו:" זמן הים וזמן היבשה" ( הוצאת שוקן, 1970); "ציפור" (הוצאת סימן קריאה, 1975); "חלון" ( הוצאת סימן קריאה, 1980); "66-83, שירים" ( הוצאת סימן קריאה, 1983); "מילאנו" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988); "עין" (הוצאת סימן קריאה, הספרייה החדשה, 1993); "ספר שאל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997); "זמן" - פואמה מלווה בתחריטיו של משה גרשוני ( הראל מדפיסים, 1997). "שירי האבל" עם הדפסי משי של פסח סלבוסקי (הראל מדפיסים, 2000)."הו קירי יקירי" (הוצאת קשב לשירה, 2000) "שיר הלב" (הקיבוץ המאוחד 2004 ). ספרי עיון: "מראה אפלה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) "ספרות ופסיכואנליזה" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998) "אוכל אש, שותה אש"(הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002) "העצמי האמיתי ועצמי האמת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) "ויהי במראת הכסף" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007). מפרסם דרך קבע בעיתונים ובמגזינים("שיחות", "אלפיים", "שבו") מסות ומאמרים המתייחסים לאומנויות ולפסיכואנליזה. שימש כמבקר האמנות של "הארץ". שיריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, יוונית, פולנית, קרואטית, סינית, רוסית, ערבית. פרסים: פרס חומסקי לשירה (1983), פרס ראש הממשלה (1996), פרס ברנר (1998), פרס עמיחי (2005)פרס ביאליק למפעל חיים בשירה (2010). ייצג את ישראל כמשורר בביאנלה לשירה בליאז', בלגיה (1995) וב"עונת התרבות הישראלית בצרפת" (1998). אצר תערוכות :"מפלס פרטי" (ציור, פיסול, מיצב, צילום) גלריה שרה קונפורטי, 1992; "ייחוד" ( ציור פיגורטיווי), אגודת הציירים ת"א, 1994; "חולון-בת ים (6 צלמים), אגודת הציירים ת"א, 1999. ציוריה של הלן ברמן, אגודת הציירים 2003. תערוכת יחיד לפסח סלבוסקי, ביתן האמנים 2005."גן עצמאות – גן פתוח", ביתן האמנים 2007 הציג בתערוכות קבוצתיות: "משולש ידידותי" עם פסח סלבוסקי ומיה כהן לוי (ציורים ותצלומים), גלריית בי"ס לאמנות קלישר (1998); "מותי א'", (תצלומים) עם גדי דגון, גלריה פאר (1998) . "על גדות הירקון", (תצלומים) מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005. הוראה והרצאות: סדנאות רבות לכתיבת שירה; סמינריון למ"א על ספרות ופסיכואנליזה באוניברסיטת באר- שבע (2003); סדרת הרצאות במכון ואן ליר על שקספיר כפסיכואנליטיקן (2004) ועל הרוחני בחיי יום יום מפרספקטיבה פסיכואנאליטית (2005).

אלף לילה ולילה – צדדים פסיכולוגיים

כמה צדדים פסיכולוגיים בסיפורי אלף לילה ולילה*

 

 

לילות ערב, הכרך הראשון של המבחר מתוך אלף לילה ולילה, שבחרה ותרגמה מערבית חנה עמית-כוכבי, מזמן לקורא מפגש מחודש ומרנין עם היצירה הגדולה הזאת. סיפורי אלף לילה ולילה הפכו עם הזמן נכס מפואר של הספרות העולמית, ודומה שהמגמה לגמד את ערכם על ידי הכרזתם כספרות עממית ירודה או כספרות לילדים בלבד כבר דעכה. לא מעט מהסיפורים מתאימים אמנם לילדים, וכמעט כולם מוצאם בספרות עממית שהועברה בעל-פה. אבל רבים מהם כה חכמים, רבי-חן ומושכי לב, ומשובצים בהם שירים כה נאים, עד שאי אפשר שלא לראות בהם יצירות ספרותיות מצוינות במיוחד. הסיפורים גם זכו להעצמה הודות לחיבורם זה לזה באריג  רחב יריעה, בעל מסגרת נבונה ומעמיקה. הם מהלכים על הקורא בן זמננו קסם עז, כמעט מסחרר, למרות שכונסו לראשונה כנראה במאה ה-12. קסם זה גם איננו תלוי תרבות, למרות שמקורם במזרח הרחוק והקרוב. לא ייפלא אפוא שאיש מערבי ואנין כפאוזוליני הקדיש לכמה מהארוטיים שבסיפורים  את אחד מסרטיו הגאוניים.

 

מדברי ההקדמה שחיבר לכרך המומחה לענייני אלף לילה ולילה הפרופסור יוסף סדן, אפשר ללמוד כי סביב הסיפורים הללו נרקמו מחקרים רבים מאוד שחלקם בעלי צביון בלשי מובהק. מקורם של הסיפורים הנודעים ביותר בקובץ  "עלי באבא וארבעים השודדים" ו"אלאדין ומנורת הקסמים" לא התברר מעולם, ויש מקום להניח שחוברו במאה השמונה עשרה על ידי בן לווייתו של מי שתרגם בשעתו את אלף לילה ולילה לצרפתית. נראה, כפי שכתב בורחס, בספר שנקרא "שבעה לילות" ( הקיבוץ המאוחד  2008 ), שהקובץ ממשיך להיכתב עוד ועוד. מכל מקום, כל תרגום, או עריכה, או הקבצה של סיפורים מתוכו, חושפים בו פנים חדשות וכמו כותבים אותו מחדש. הדבר נכון בוודאות ביחס לבחירותיה ותרגומה הבהיר, הקולח והפיוטי של חנה עמית-כוכבי. בהשוואה לתרגומו הנודע של י"י ריבלין שתרגם את אחד הנוסחים  המלאים של אלף לילה ולילה, התרגום החדש מגביה את הסיפורים מהרובד העממי אל הספרותי-גבוה. תרגומו של ריבלין, למרות צחות לשונו, עושרה ופיוטיותה, יוצר רושם שהסיפורים עממיים, יותר משעושה זאת התרגום החדש. זאת, הן בגלל העברית הארכאית בה השתמש והן מפני שתרגם הכל בלי לברור ולהעדיף.

 

בעיניי ההישג המופלא ביותר של הסיפורים האלה הוא סיפור המסגרת שלהם. בַּמסגרת שהוא יוצר אפשר אמנם לכלול אינספור סיפורים מסוגות שונות, הקלועים זה בזה, אבל בסיפורי הפתיחה ובסיפורים של לילות החודש הראשון, היוצרים את סיפור המסגרת, יש מידה גדולה של כוונת מכוון המעוררת רושם של הכרחיות.

 

תחילתו של סיפור המסגרת של אלף לילה הוא במקרהו של המלך שאה זמאן שהוזמן לביקור אצל אחיו הבכור המלך שהריאר. סמוך לצאתו לדרך הוא גילה שאשתו בוגדת בו עם עבד שחור מעבדיו. אחרי ששיסף  את שניהם בחרבו, נסע אל אחיו כמתוכנן. במחיצת אחיו אבלו מצטמצם, כאשר הוא מגלה שאשת אחיו גם היא בוגדת בבעלה עם עבד שחור, וזאת בחברתם של עבדים ושפחות המתעלסים יחדיו. כאשר שאה זמאן מספר את הדבר לאחיו, דעתו משתבשת עליו והוא נוטש את המלוכה והממלכה ושניהם יוצאים לנדוד בעולם כדי לראות "אם אירע לאדם נוסף מה שאירע לנו". הם נסעו ימים עד שנתקלו בנערה יפיפיה שתבעה מהם לבוא עליה בכל כוחם ולתת לה את טבעות החותם שלהם. הם עשו זאת, אחרי שאיימה עליהם כי תעיר את השד שלשלטונו הייתה נתונה, והיא צרפה את טבעותיהם לשרשרת שהיו בה 570 טבעות של גברים עמם שכבה. לדבריה, השד חטף אותה בליל כלולותיה מבעלה, וכלא אותה בקופסא, אותה הכניס לתיבה, שנעלה בשבעה מנעולים והטמינה במעמקיו של הים הסוער. אבל, כך אמרה להם,"כאשר לבה של אישה חפץ בדבר מה, אין דבר העומד בפני רצונה"

 

מה שקרה לשד האדיר ניחם את האחים והקל עליהם מעט, והם שבו לממלכותיהם. אך הבכור לא זו בלבד שהרג את אשתו ואת העבדים והשפחות שלקחו חלק בשעשועיה המיניים, אלא עשה לעצמו מנהג נורא לקחת לו נערות בתולות, לקטוף את בתוליהן ולהוציאן להורג בו בלילה. כיון שנערות רבות נסו מפניו לכל עבר, הגיע  בלית ברירה  תורה של בת הוואזיר, הלא היא שהרזאד, להגיע אל  יצועו ואל הגרדום. שהרזאד הצליחה להיחלץ מגורלה ולהציל את כל נערות הממלכה הודות לכך שספרה למלך שרשרת סיפורים מרתקת ויפיפיה משך לילות רבים. תחילה שהריאר  רק דוחה את קצה, בגלל סקרנותו באשר לסופם של הסיפורים,  אך לבסוף הסיפורים האלה והאופן בו שארזאד מספרת אותם, מרפאים את הפצע שבליבו ואת  אישיותו הנגועה בנרקיסיות פרועה, והוא נושא אותה לאישה.

 

בסיפורים שמספרת שהרזאד לפחות בחודש הראשון, יש צדדים תרפויטיים שחוללו מטמורפוזה בנפשו הדוויה והאכזרית של המלך. אפשר לכתוב על כך דברים רבים, אולי אפילו ספר שלם מהיבט ביבליותרפי, אך כיוון  שהמצע כאן צר, אסתפק בהצבעה על כמה מהיסודות התרפויטיים העיקריים שבסיפוריה.

 

ראשית: היא מעבירה את תודעתו של המלך מממד התשוקה אל הממד הרוחני  של המילים והסיפורים. היא מתווה בו כך מרחק, החוצץ בין התודעה ליצרים. ייצוגו הסמלי-קונקרטי  של המרחק הזה הוא הנדודים אליהם נקלעים רבים מגיבורי הסיפורים, או נשיאת המבט אל קו האופק:

 " עניין זה מופלא, ולו נכתב בדיו על פני האופק שהמבט מרחיק אליו נדוד, היה לקח למבקשים ללמוד" הוא משפט החוזר ונשנה בסיפורי הקובץ. גרעינו של המרחק שיוצרת שהרזאד במלך נוצר למעשה כבר כשיצא  לנדודים ופגש בשד ובנערתו הבוגדנית. "סיפורו" של השד הנבגד הקל את כאבו במידת מה.

 

שנית: שהרזאד מפגישה את המלך עם האינסופי, שכן סיפוריה הם שרשרת אינסופית או מבוך אינסופי. יחסו של המלך לנשים עומד בסימן הסופיות – המוות. כל אישה מנקודת ראותו מכילה את כליונה ואת כליונו של בעלה, הנובעים מבגידתה שהיא כביכול טבעית והכרחית. כל אשה מכילה את שלילת האהבה והכבוד, את רצח העצמי של הבעל, דווקא מפני  שאוהבים אותה ומעדיפים אותה כבת זוג לנישואין. זאת האמת של פצעו של המלך. הפצע  מוליד גישה קרובה לעמדה הסכיזופרנואידית שתיארה מלאני קליין, הפסיכואנליטיקאית הבריטית. העמדה הזאת מפצלת את האם לאם טובה ולאם רעה, שאין כביכול קשר ביניהן. האם הרעה כרוכה בהכרח בחוויה של העצמי כרע: התינוק שנשללה ממנו ההזנה האוהבת הוא בחוויתו תינוק רע, ופועלת בו שנאה והרסנות סאדיסטית בלי מצרים. סיפוריה של שהרזאד יוצרים שדיים מיטיבים שנביעתם  המזינה את הנפש לא תיתם לעד. כך היא ממירה את הבינאריות של 1 ו- 0  (הנערה הבתולה נהפכת בהכרח לרעה כשנקטפו בתוליה והיא הופכת לרעיה) במסמן של האינסוף.

שלישית: הסיפורים מתעלים את יצריו של המלך ומעבדים אותם כאילו הם חלומות. רוב הסיפורים מתרחשים בפלס יצרי מאוד בו שוררים תהליכי הנפש הראשוניים. יש בהם גילויים של ארוטיקה עזה, תוקפנות רצחנית, צרות עין ופנטסיות אומניפוטנטיות נטולי רסן. בייצריותם קרובים הסיפורים מאוד לעולם המטמורפוזות של אובידיוס. אצל אובידיוס  הגלגולים נגרמים על ידי יצריהם העזים של בני האדם, אלים וכמעט-אלים. גם באלף לילה ולילה אנשים מתגלגלים. הם נהפכים לחיות, לדגים, אפילו לאבנים ומשנים את מידותיהם. אבל בין הסיפורים היצריים שרבבה שהרזאד  את עלילותיהם של אנשים מתונים  הנתונים לחוש צדק מפותח ולמידת החסד. תמציתה הנבונה מאוד של עמדת החסד מצויה בדבריו של האיש שאחיו ניסו לרוצחו מתוך צרות עין. השדה לה היה נשוי בקשה להורגם כעונש. אך הוא ביקש על נפשם וטען באזניה כך: "הפתגם אומר עשה טובה עם עושה הרעה, כי די לו ברעה שעשה.". השדה שמעה לו והתרצתה והסתפקה בגלגולם לכלבות.

רביעית. שהרזאד טוענת באמצעות הסיפורים כי הכרזתם הנוקשה והנפחדת של אנשים כרעים או טובים עלולה להיות שגויה לגמרי. אנשים הנראים לרגע כרעים עשויים להתגלות בהמשך כטובים ואפילו כטובים במיוחד. ראייתם כרעים עלולה לנבוע מטעות כלשהי, ממבט מוגבל או מעיוורון. יתר על כן, לעתים אנשים טובים ומיטיבים נחשבים כרעים בגלל עצם החשש מיכולתם המופלאה להיטיב אתנו. כוחם המיוחד להיטיב מעורר צרות עין. זאת ועוד, כאשר אישה מעדיפה גבר אחר על פני בעלה אין זה בהכרח מפני שהמועדף טוב יותר. הוא "טוב יותר" לסובייקטיביות שלה בלבד. אשה הבוגדת בבעלה אינה בהכרח בעלת אופי בוגדני – היא עשויה להיות נאמנה באורח קיצוני לאהובה.

אפשר שההישג הגדול ביותר של סיפור המסגרת הוא ביצירתה של מטפורה מפוארת למצבם הקיומי של משוררים מסוימים. כמו שהרזאד לא מעט יוצרים חווים את יצירותיהם כדרכם המיוחדת לקיים את נפשם בעולם המאיים להרסם מתוכם או מחוצה להם. יכולתו של המשורר להלך קסם על קוראיו היא דרכו להרוויח את חייו כשחרב מונחת על צווארו. לעתים העמדה האקזיסטנציאלית הזאת נובעת ממודעות מועצמת להכרחיותו של המוות, שרוב בני האדם נוטים להכחישה. שוב, אי אפשר שלא להיזכר כאן במלאני קליין, שראתה את היצירה האמנותית לסוגותיה בעיקר כדרך לתיקון ואיחוי של כל המושאים היקרים  שההרסנות הפנימית קרעה, פרקה והשמידה, וביניהם מצוי כמובן גם העצמי בכבודו ובעצמו.

סיפור המסגרת מתקן בראש ובראשונה את דמותה של האישה שנהרסה על ידי זעפו העריץ של המלך הפגוע. סיפור המסגרת שם קץ לרציחתן של הנשים על ידו. שהרזאד נעשית רעיה לנצח המצביעה על מרחב אינסופי –  על מורכבותם ומסובכותם, שאין לרדת לחיקרם, של חיי אנוש, העצמי והעולם.  נוכח המורכבות המבוכית הזאת, אהבתו העצמית הפגועה של המלך וחרון אפו הרצחני נראים כגחמה ילדותית ועיוורת,  המצביעה על המלך כמי שהפך לשד נורא. אפשר שמסיפוריה של שהראזד המלך גם הבין כי באמצעות בגידותיהן משיגות הנשים חרות משלטונו העריץ של הבעל, הקובע להן מעמד קרוב לזה של העבדים השחורים והשפחות. נערתו הבוגדנית והנימפומנית של השד  נוצרה על ידי חטיפתה מאהובה וכליאתה בקופסא שהושמה בתיבה נעולה בשבעה מנעולים והוסתרה במעמקיו של ים גועש.
*התפרסם במוסף "ספרים" ב 28.05.08

 

 

 

16 תגובות

  1. מעניין ביותר.
    בסיפור המסגרת גם חידשת לי, אני רק ידעתי את החלק של שחרזדה והמלך, ולא על שני האחים המלכים וכולי שסיפרת פה.
    סיפור כמו אלאדין זה משהו שגדלים אתו וזוכרים אותו לעד.

    • מוטי גלדמן

      איציק, תודות. אלאדין, כפי שציינתי, יש חשד רציני שנכתב או הומצא בע"פ ע"י בן לווייתו של המתרגם הראשון(לצרפתית)של אלף לילה ולילה. נראה שלמתרגם הזה היה שחרזאד פרטי.

  2. מירי פליישר

    יפה מאוד. כתוב בצורה מרתקת

  3. משה יצחקי

    מוטי

    הצדדים הפסיכולוגים שתיארת פתחו לי דלתות נוספות אל היצירה המופלאה הזו. אשמח אם תעלה פה גם היבטים תרפוייטיים.זה מעניין אותי גם בהיבט המקצועי שלי, אני עוסק לא מעט בסוגיית תהליכי הקריאה והיחסים בין הקורא לטקסט מה שמשיק וקרוב לעניין הביבליותרפי.

    • מוטי גלדמן

      משה, האם אתה מכיר את ספרי "ספרות ופסיכואנליזה" (הקיבוץ המאוחד)? אם אין לא נתקלת בו, הוא יוענק לך במתנה כאשר ניפגש. תמצא שם נגיעה בצדדים תרפויטיים של תהליכי הקריאה, בנוסף לאלה שפירטתי במאמר על 1000+1.

      • משה יצחקי

        מוטי, אשמח לקרוא את ספרך, אני מתבסס בעיקר על התיאוריות של אינגרדן, איזר, אומברטו אקו, רולאן בארת" בהיבטים הספרותיים של תהליכי הקריאה, ונעזר בספרה של רחל צורן ודבורה קובובי בהיבטים הביבליו והספרותרפיה.אשמח להעשיר אגף זה.

  4. עדנה גור אריה

    קראתי במוסף ספרים. מצאתי את זה מרתק.

  5. סבינה מסג

    מעניין מאד.

  6. יפה ומרתק. עוד ספר לרכוש בשבוע הספר.
    נזכרתי פתאום במקס ומוריץ ובסיפור המסגרת ל"זוועות" שלהם, וכמו שאתה כותב, לכל מעשה סיפורי יש מטרה, ומה שנראה כרע- מסתבר כמרפא ומועיל
    🙂 🙂

  7. מרתק ומאיר, מוטי.

השאר תגובה ל אמיר אור ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למרדכי גלדמן