ignoring the state Zen mind – beginners` mind
אני תוהה מה יגרום לי לחזור להתגורר בחדר הזה ש-משלי. אני עוברת דרכו מדי פעם, נכנסת בכניסה האחורית, מסתכלת לאטי פה ושם, מזיזה משהו מהמקום ומחזירה, חושבת שהוא ממש מושלם (טוב, לסוגו) כמו שהוא. אם מישהו בא לבקר כאן בהיעדרי הוא לא השאיר שום פתק או סימן, וגם זה לגמרי בסדר; נכון שבּוּרות היא עבדות, אבל נכון לא פחות גם שאי-ידיעה היא מין חירות. חברתי גרטכן אומרת שזו דרכם של דברי אמת עמוקים, שגם היפוכם אמת, ואני מאמינה לה, כי אנחנו כאלה, היא אומרת ואני מאמינה, אבל מה שבלי ספק נכון זה שההיפך ממטפורה הוא תמיד אמת – בלי להפריע למטפורה להיות אמת בצורה אחרת כלשהי. תנסו ותראו. למשל: אני הזבוב הפרוברביאלי על הקיר (אחלה מטפורה שבעולם, דרך אגב, לא יודעת מאיפה ואיך היא באה לי לפתע פתאום כשפיללתי לדוגמה נאה), ו-אני לא הזבוב הפרוברביאלי על הקיר, מה שהוא בלי ספק אמת. כדי להעריך את האמת שבמטפורה צריך להכיר מעט את הנפשות הפועלות, וכמובן אחת הדרכים היא לבקר בחדריהן מפעם לפעם – וכך חזרנו באלגנטיות לנקודת ההתחלה, מה שטוב.
חשוב לי להועיל, זאת אומרת, אם הייתי בטוחה שיש משהו שאוכל לומר כשירות למישהו ודאי הייתי חוזרת לתפקד בחדר הזה שמשלי (משלי כי נתנו כמובן, ותודה, על זה ועל כל דבר שמתפקד כאילו הוא שלי). מצד שני לא צריך להתנפל יותר מדי על החיים, ואפשר להועיל גם אם לא פתרנו עדיין את בעיית העלבון של אורחינו מסודן ומאריתריאה ואת בעיית הזעף/זעם של מי שמצאו את האורחים שלנו הנ"ל ישנים להם ולא רק ישנים להם בחדר בלי ששאלו אותם קודם או מתישהו בכלל, וגם אם מישהו אומר לך מה עשוי להיות אמת זה יכול להביא תועלת ביום מן הימים, ואני יכולה, למשל, אם אני באמת רוצה לחזור להיות מהדיירים פה, זאת אומרת, מה שלא ביררתי עם עצמי עד הסוף עדיין, להתחייב – ביני לבינינו, זאת אומרת – שאם תבוא לי פיסת תועלת שאפשר להעלות אותה על הכתב (או להועיל בלצלם ולהראות, כמו שנעשה תחת הכותרת "כל מה שעף" בספר עתיר הרעיונות המקסימים "ניאבק בצללים" של לידיה ז'ורז') – לא אתקמצן עליה ואציג אותה בנדיבות רבה, ואת זה אני עושה, את זה אני עושה ממש עכשיו.
סיבה נוספת לחזור להתגורר, שעל-הנייר היא הכי טובה, היא שיש לי משהו ספציפי לחלוק כאן, אבל אולי אין צורך באמת לחכות שזה יקרה. הקטע הוא שלחכות תמיד אפשר, בכל מקום ובכל מצב (נראה לי שכבר הרמב"ם עלה על זה, והוא באמת היה רב פעלים והספיק הרבה, ועם כל זה חיכה בכל יום ואף הבטיח להתמיד בזה), אפשר גם לשבת בחדר וגם לחכות, "בו-זמנית" כמו שחלק מאתנו אומרים.
סיבה אחרת לחזור היא הרגשה של – אין מקום אחר שהוא טוב דיו, וזה אומנם קורה מדי פעם, אבל על כך ניילל אהדדי כשנהיה שכנים של סוכר-ביצים-חלב וחברים ממש ממש טובים, אם זה בכלל יקרה, מה שאני אף פעם לא בונה עליו וכך אני מארגנת לעצמי מפעם לפעם הפתעות קטנות לטובה.
עוד סיבה שפעמים רבות פועלת היא הרגשת דחיפות, מחשבה מסוג: אם לא עכשיו אימתי, וכאלה יש שתיים – אחת: אולי אין זמן רב כל כך בשבילי כאן באופן כללי, ובכל זאת רציתי להגיד דבר או שניים או (כאמור) להועיל בדרך כלשהי, ואחרת: אולי עוד מעט מישהו יעשה פטרול ויראה חדר לגמרי לא מאויש ויאטום אותו – או ייתן אותו לאחר תחתי. אז – שתי הסיבות האלה מתקיימות אצלי גם יחד, אבל למה להיות שליליים.
בכל אופן, למה לחפש סיבות למה שכבר בעצם קרה, נכון? הנה שבתי להתגורר בחדרי שניתן לי, הייתי רחוקה מכאן מאוד, וזמן רב למדי, יש כאן ריח קצת משונה, אולי שכחתי איזה תפוז באיזו מגירה איפשהו, אפתח את החלונות וינועו הווילונות (המאובקים משהו) באציליות של אחר צהריים קייצי, ומי שבא לו שיקפוץ (לבקר, אני מתכוונת).
like!