קצת חשבון אינפיניטיסימלי לשיפור הנדסת המרחב

 

 

 

ככל שהיום הזה פונה, ושקט ספציפי מוכר מתיישב על הכול ברחבות כמו מלך, ורוח ירקרקה אפרפרה מחליקה על ראשו בטוב לב לא אישי, אני יותר ויותר רוצה להגיד לאף-אחד ספציפי משהו מאוד דומה לזה:

 

אני סולחת – כבר סלחתי – לכל מי שהצטערתי, כעסתי או דאגתי בגללם,

 

לכל מי שלא ספרו אותי, שהיו אדישים, קרים או עוינים או אף שלושתם,

 

למי שרצו אותי בחיים שלהם רק בתפקיד סטטיסטית

 

ולמי שטרחו להודיע בצורה לא מספיק עדינה שהם מעדיפים מישהו אחר,

 

לכל אלה אני סולחת – כבר סלחתי – עכשיו,

 

וגם לעצמי אני סולחת – על כל הכוונות הטובות שלא מימשתי עד היום

 

ועל כל ההבטחות שטרם קיימתי,

 

על כך שחילקתי בנדיבות פיסות מדעתי  (ie –  pieces of my mind)

 

לאנשים שזה לא התאים להם

 

ועל כך שמלבד להיות פשוטה ונחמדה לא עשיתי כלום כדי לשמור על קשר עם הרבה אנשים שאני אוהבת.

 

 

על מה שעשו אנשים אחרים לאחרים לא אוכל כמובן לסלוח, ואומנם היו הרבה כאלה,

ועל דברים ספציפיים שעוללתי לאנשים ספציפיים אפנה אליהם אישית בלי ספק, אם לא עשיתי זאת עדיין,

 

ורק את מה שאמרתי עד עכשיו היה חשוב לי להגיד ככה, אל נוכח פני הים כאילו.

כדי לעשות צדק עם הדברים, וגם כהזדמנות להביא או להזכיר שני דברים יפים, אני רוצה להגיד גם את זה: 
 

אני לא דתייה. לא שיש לי משהו נגד, וגם לא שאני לא מוצאת את עצמי פעמים רבות בתוך דיבור ברוח דומה (מן הסתם כמובן קצת פחות יפה) לזה: http://www.youtube.com/watch?v=YPkp7Chy3-o (אביתר בנאי בשיר שלו "אבא" – למקרה המוכר שהקישור לא יעבוד), רק שאני מוצאת את עצמי יותר בחלק השני של ההבחנה של פמה צ'ודרון בספר שלה When Things Fall Apart . היא אומרת שם ככה:

 

The difference between theism and nontheism is not whether one does or does not believe in God. It is an issue that applies to everyone… Theism is a deep-seated conviction that there`s some hand to hold to: if we just do the right things, someone will appreciate us and take care of us… We are all inclined to abdicate our responsibilities and delegate our authority to something outside ourselves. Nontheism is relaxing with the ambiguity and uncertainty of the present moment without reaching for anything to protect ourselves.

 

דווקא מתוך התפיסה השנייה הזאת, של נון-תאיזם, שמאוד מדברת אלי, שלא אונסת אותי לחשוב בניגוד להרגשתי שהעולם הזה לא נברא, ואף לא שהוא לא נברא באהבה, ואף לא שהוא לא נברא באהבה מדי יום ביומו מחדש, ועם זאת משאירה אותי להיות אחראית ליחסים שלי – עם הבריאה ועם הברואים –  ולדאוג להיגיינה שלהם בגלל מה שהם עושים ממני, ולא בגלל מה שהם עושים או לא עושים לי – אני מרגישה שנכון לי עד מאוד לאחוז ביום ולא לפספס את ההזדמנות להשתתף בטבילה המטהרת הגדולה.

 

הלוואי שנה טובה לכל בעלי התודעה באשר הם.