לאה ברץ מרצה לספרות

בִּקְּשָׁה לִהְיוֹת מָדוֹנָה הָעוֹמֶדֶת בְּפִתְחָהּ שֶל כְּנֵסִיַּת הַחַיִּים מְבַקֶּשֶׁת מִכָּל הַבָּאִים לָקוּד, לְהִצְטַלֵּב וְלִהְיוֹת מוּדָעִים. וּבִקְּשָׁה לִהְיוֹת קוֹרְטִיזוֹנָה מַחֲזִיקָה אֶת הַשּׁוֹט מְצַוָּה לְמַלֵּא תְּשׁוּקָתָהּ בִּסְעָרָה. וּבִקְּשָׁה לִהְיוֹת אָמָזוֹנָה חֲזָקָה וְשׁוֹלטֶת, יוֹרָה הַחֵץ וְאֵינָהּ מַחֲטִיאָה.   בְּסוֹפוֹ שֶל יוֹם גִּלְּתָה, אֶפְשָׁר לִהְיוֹת קְצָת מִכָּל דָּבָר וְעוֹד לְבָרֵךְ "בָּרוּךְ שֶׁעָשַנִי אִשָּׁה"!  

מנין נובעת הערצתי לושתי? משום שהייתה סרבנית המצפון הראשונה. ושתי לא הייתה הפמיניסטית הראשונה, ולא משנה באיזה הגדרות של פמיניזים ננסה להגדיר אותה, זכות זו שמורה לבנות צלפחד. אבל  ללא ספק ושתי עונה  להגדרה של סרבנות מצפון וסרבנות אזרחית. מהי סרבנות מצפון – סרבנות, או אי-ציות? •         אלה מונחים המציינים התנגדות פאסיבית לסמכות בשל שיקולים מוסריים. סרבנות מצפונית הינה סרבנות ...

בֵּין הַאֲנִי הַאֲמִיתִי לַאֲנֲי הַמְּזֻיָּף עוֹבֵר קַו דַּק הַמַּזְכִּיר, שֶאָסוּר לָנוּ לָחוּש בְּטוּחִים בְּמָה שֶהִנֵּנוּ, בַּחֲלוֹף רֶגַע הֲרֵי אֲנַחְנוּ  כְּבַר מַשֶּהוּ אַחֵר.

בַּוִּיאָה דוֹלוֹרוֹזָה צָעַד יֵשׁוּ אַרְבַּע  עֶשְׂרֵה תַּחֲנוֹת בַּוִּיאָה דוֹלוֹרוֹזָה שֶלִי אֵינְסְפוֹר . יֵשׁוּ נָשָא הַצְּלָב עַל גַּבּוֹ  רַק בְּדַרְכּוֹ הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי  – כָּל חַיַּי. יֵשׁוּ חַי גֵּיהִנּוֹם  וְהוֹתִיר אַחֲרָיו גַּן עֵדֶן לַמַּאֲמִינִים  בּוֹ אֲנִי חַיִּיתִי גַּן עֵדֶן וְאוֹתִיר אַחֲרַי גֵּיהִנּוֹם הוֹ יֵשׁוּ הָרָחוּם הַרְאֵנִי דַּרְכְּךָ גַּם אִם לֹא הֶאֱמַנְתִּי  בְּךָ!  

מֵעוֹנָה לְעוֹנָה אֲנִי עוֹלָה עַל הַגִּבְעָה הַהִיא לִרְאוֹת עָלֵי חָצָב מְיֻתַּמֵּי פְּרִיחָה מְסוֹכְכִים עַל פְּרִיחַת כַּלָּנִיוֹת שֶׁבֹּהַק צִבְעָן  נִמְסָךְ בִּצְבָעִים מְעוּרָבִין מֵי שׁוֹפְכִין שֶׁפָּרְצוּ צַנֶּרֶת זוֹרְמִים אֶל אָיִּן לֹא נוֹדַע.   וּבִמְרוֹמֵי אוֹתָהּ גִּבְעָה בֹּהַק  צְהֹב הַחַרְצִית מַאֲפִיל עַל קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ שֶׁפַּעַם הֵחֵמוּ אֶת מַאֲוַי.   וּכְשֶׁאֵין עוֹנָתִי בָּאָה אֶל סִפּוּקָהּ כִּי טָרַף גַּלְגַּל הַזְּמַן קְלָפָיו וּבָא אָבִיב טֶרֶם חֹרֶף ...

רָצִיתִי לְנַהֵל דִּיאָלוֹג עִם הָעוֹלָם אוּלַי עַל מַהוּת הָעוֹלָם אֲבָל הָעוֹלָם חָתַם שְׂפָתָיו בְּדּוֹנַג שְׁאֵרִיּוֹת שֶׁשָּׂרַף אֶת כְּנָפָיו שֶׁל דאדלוס בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּש לְעַצְמוֹ נְקֻדַּת מִשְׁעָן          קְצָת מֵעַל לָעוֹלָם.     הַמִּלִּים שלָהֲטוּ בִּקְּצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי נָמַסּוּ אֶל שְׁתִיקָה הַמְּכַלָּה חַדְרֵי בֶּטֶן.  

הוֹ, ריקרדו רישׁ, כְּשֶׁכָּתַבְתָּ עַל הַשַּׁחַר הֵן יָדַעְתָּ שֶׁהוּא בְּנֹגְהוֹ מְנַצְנֵץ שָּׂם אַלְפֵי שָׁנִים. וּבְכָל זֹאת הֵאַרְתָּ מַבָּטוֹ מֵחָדָשׁ הֵסַבְתָּ לִבִּי, לְהַבִּיט בּוֹ מֵחָדָשׁ, כִּי זֶה הַמַּבָּט הַמֵּכִיל רוּחֲךָ מְעַבֶּה מְנַכֵחַ  אֶת תַּמְצִית הַהֲוָיָה.     הוֹ, ריקרדו רישׁ, קָרָאתִי אֲמִיתוֹתֶיךָ, לֹא שְׁאֵלַת גּוֹרָל פָּתַרְתִּי וְאַף לֹא תּוֹבָנָה חֲדָשָׁה כּוֹנַנְתִּי מַסָּע אוֹתִיוֹתֶיךָ עִצֵּב מָה שֶׁנַּפְשִׁי קָרְאָה לְבַקֵּשׁ.    

בְּאֶצְבָּעוֹתֶיהָ הַגְּרוּמוֹת נִגְּנָה אֶת מַארְשׁ חַיָיו.   גֵּוָּהּ הַכָּפוּף לִוָּה זְקוּפוֹת צְעָדָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּעֶדְנַת יָמִים רִאשוֹנִים.   נָשְׁקָה יְפִי בְּלוֹרִיתוֹ שַׂק דִמְעוֹתֶיהָ בִּקְצֵה הָעַיִן אוֹצֵר יָמִים אֲחֵרִים    

    פַּעַם כְּשֶׁעוֹד מָצָאתִי אֶת עַצְמִי הַמִּלִּים שׁוֹרְרוּ אֶת עַצְמָן פַּעַם עוֹד הָיְתָה בְּרָכָה שֶׁבִּטְּלָה הַרְבֵּה עֲשִׂיָהּ הַיּוֹם בְּתִסְמֹנֶת מוֹצָאֵי הַחַיִּים אֲנִי עוֹמֶדֶת עַל פִּי תְּהוֹם סוֹפֶרֶת מִלִּים  מְנַסָּה  לְהַצִּיל  עַצְמִי  מֵהֵד תַּעֲלוּלֶיהֵן.      

בממלכתו של מארס עומדים חייליו בשורה מתרגלים רגע של שקט לפני הקרב הבא. ומפה אני שומעת את השקט ורואה שפתים קפוצות כי השקט הזה הוא אות וסימן לבאות.   וחייל אחד  שעמד מתוח  בשורה זכר כי הבטיח לאימו לחזור בתחילת העונה לחרוש התלמים להכין השדה לזריעה.   ורגליו של זה העטוף כולו בשיריון רעדו (אך זה לא נקלט בעיני ההמון) ...