לאה ברץ מרצה לספרות

בִּרְחוֹבוֹת עִיר הוֹמִיָּה מְהַלֶּכֶת יְחֵפָה סְתוּרַת שֵׂעָר, מְלֻכְלֶכֶת, חֵרֵשֵׁת לַקּוֹלוֹת אִלֶּמֶת לְמַבְּטֵי הָעַיִן הַמַּפְשִׁיטִים בְּתַאֲוָה אֶת נַפְשִׁה עוֹשִׂים בָּהּ כִּבְתוֹךְ שֶׁלָּהֶם.   מְחַפֶּשֶׂת בֵּין כָּל הַרוֹכְלוֹת הַמַּצִּיעוֹת מַרְכֻּלְתָּן עַל מַצָּע בַּד הַמַּכְרִיזוֹת בְּקוֹל עַל סְחוֹרָתָן מוּכָנָה לְשַׁלֵּם כֹּל הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם וּלְוַאי וְתמְצָא אֵצֶל אַחֲרוֹן הָרוֹכְלִים נוּסְחַת פֶּלֶא אוֹ נוֹצָה מִנּוֹצוֹת הַצִּפּוֹר הַכְּחֻלָה

אלת המזל הניחה אותי במקום שהניחה. מסולע.   ממוקש.  לא מרוחם. משפט קבוע היה לה הברור  רק לעצמה: מזל  –  הוא סוג של עיורון מודע וחוסר מזל – הוא התפכחות מהלא מודע. אלת המזל הניחה אותי בשטח הפקר

מַחְשְׁבוֹתַי תֻּרְגְּמוּ לַאֲלְפֵי תָּגִים שֶׁנוֹצְקוּ לְעוֹפֶרֶת שְׁחוֹרָה, בְּתַבְנִית הַנֶּצַח שָׁקְעָה בַּת קוֹל שֶׁהִתְאַדְתָה טֶרֶם הִתְגַּבְּשוּתָה.

    וְהֵיטַבְתָּ הַסְתֵּר פָּנֶיךָ , יָדַעְתָּ  הֵן שֶׁבַע יִפֹּל אָדָם אַפַּיִם אַרְצָה, שֶׁבַע יָקוּם כְּעוֹף הַחוֹל יְנַעֵר הָאָבָק, מַיִם רַבִּים לֹא יִשְׁטְפוּ הַכֱּתַמִּים.      

א.   צועדת אל בית היראה העומד במעלה ההר. עיניה מושפלות, כמי שמגשש אחר סימני מדרך כף רגל, שסימנו את עצמם. יודעת בבית היראה יעמוד אזניו כרויות לבו רחב.   מאיצה צעדיה לקראת חיבוקו החם.   לומדת גם אבן קרה מניבה חום לנשמה הפנוייה לקבלה.   ב. משיחה עמו על אודות משברי עולמה. מתעדת בהבל פה בונה סיפור חיים תוהה ...

שִׁפְעַת תַלְתַּלֶּיךָ, וְעֵינֵיךָ הַבֹּרְקוֹת  הֵד לָמָּה שֶׁאֲנִי עוֹד מְנַסֶּה לְהַצִּיל מֵהַמַּרְאָה הַהוֹלֵךְ וְדוֹהֶה שֶׁנִּגְדָּע בְּאַחַת  אֵי שָּׂם מֵעַל אֲדָמָה תּוֹבְעָנִית.       בְּדַל קוֹלְךָ עוֹד מַכֶּה בְּעָרְפִּי, וְהַצְּלִיל מִתְנַגֵּן מִתֵּבַת תְּהוּדָה שֶׁל לִבִּי הַמְדַמֵּם.       הַזְּמַן בּוֹגֵד בְּזִכָּרוֹן.    

                                             מחווה למואיז בן הרוש הָעַרְבִית הַשּׁוֹצֶפֶת רוֹעֶמֶת שֶׁל מואיז בן הרוש מְסַלְסֶלֶת גַּם בְּעִבְרִית חוֹרֶה עֵט רוֹעֵם חוֹרֶה עַל חרוז חָבוּט דּוֹבֵר יידישית אֲבָל מָה לַעֲשׂוֹת? סָבְתָא שֶׁלִּי לֹא נולדה בקזבלנקה גַּם לֹא ברבאט.   אַתָּה תָּר בקזבלנקה אוֹ אוּלַי בראבט מְהַלֵּךְ שָׁם  בְּתוֹךְ סִמְטָה צִבְעוֹנִית שֶׁל רֵיחוֹת וּצְלִילִים צְלִיל קוֹלְךָ מְלַהֵג בְּאֹפֶן טִבְעִי אֲמִירוֹת עַל מַהוּת הַחַיִּים קוֹנֶה ...

        עוֹמֶדֶת  קִלְמוּסָהּ בְּיָדָהּ  גורפת מִלִּים מֵאָבִיב יַלְדּוּתָהּ לִצְבֹּעַ   סְתָו תְּחוּשׁוֹת עוֹלָמָהּ.  לאיריס  הנפלאה, תמונותיך גם אלה המובעות במילים  החזירו את בעלי וגם אותי למחוזות  אחרים,  כל אחד למחוזו שלו! היה נפלא …. לראותך, את יצירותיך ואת הקרובים לך. העשרת אותי וגם האשרת(מלשון אושר). אני בטוחה שתצליחי כי את ראוייה, ולכל מי שיטרח עד נחשון מזומנת חוויה  נפלאה! ...

אֶת פַּת הַלֶּחֶם שֶׁהוֹרוּ לִי לֹא לִזְרֹק טָמַנְתִּי עָמֹק בְּתוֹך תּוֹכִי בְּיָמִים קָשִׁים שֶׁנַּפְשִי רָעֲבָה הוֹצֵאתִי פֵּרוּר מִתּוֹךְ הַמַּחְבּוֹא פַּת הַלֶּחֶם עֲשׂוּיָה הַרְבֵּה גַּעֲגוּעִים לְמִי שֶׁלֹּא זָכָה לִטְעֹם מִמֶּנָּהּ.   הִיא הִסְפִּיקָה לְיָמִים רַבִּים.   כְּשֶבָּגַרְתִּי בִּקַּשְׁתִּי לְהוֹצִיא אֶת הַפַּת וּלְבָלְעָהּ בִּיס אֶחָד. לֶחֶם הַחַיִּים אוֹתוֹ אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לְהַעֲנִיק לִילָדַי הוּא לֶחֶם שָׁחֹר, גָּרוּס גַּס, כָּל פְּרוּסָה טַעֲמָהּ צַפִּיחִית בִּדְבַש. ...

הוּא דָּחַף אוֹתָה הַחוּצָה, בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה יָדוֹ לֹא רַכָּה לֹא רֵיחַ מוֹר  לֹא לְבוֹנָה וְהַסְּחִי לְלֹא הַזְהָרָה. נִעְנַע אֶת  יוֹמָהּ שָׁכַח לְלַמְּדָהּ אֵיךְ לִכתוב נָכוֹן הַשּׁוּרָה. צָבַע בִּצְבָעִים מְשֻׁנִּים אֶת מַרְבָד הַחַיִּים אֶת הַשֶּׁקֶט זָרַע  בִּצְוָחַת עוֹרְבִים אוֹ בבְּרַק  לְיֵל  סְעָרָה. הוּא רַק הֶעָרִים לֹא הִצִּיב שְׁלָטִים לֹא הִצְבִּיעַ עַל דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ וְלֹא עַל גָּדֵר הַקּוֹצִים שֶׁבְּדֶרֶךְ.   הִיא נִסְּתָה ...