לאה ברץ
  • לאה ברץ

    שגרה  היא מלת המפתח, אולי מלת הקסם של חיי. מתוך השגרה מנסה להפיק את הבלתי שגרתי. לא קל אבל  משתדלת. ומה בשגרה שלי: בת לאב ניצול שואה אשת איש, אמא סבתא מרצה לספרות. תלם חיי מושקה בעל -  אי לכך מנסה להניב פירות אורגניים. מקווה שטעמם יערב חך!

בעור

לִמַּדְתְּ אוֹתִי לְלַקֵּט כָּל זֵרֶד
כָּל קְנוֹקֶנֶת תְּלוּיָה בְּעָנָף
לְהַגְבִּיהַ בְּעֵרַת אֲהָבַת חַג
 
לִמַּדְתְּ אוֹתִי לְלַקֵּט כָּל פֶּרַח
לִקְטֹם: "אוֹהֵב, לֹא אוֹהֵב"
לְכַּמֵּת תְּחוּשַת הַעֲרָצָה
 
     
 
לִמַּדְתְּ אוֹתִי לְחַיֵךְ
בְּפָנִים קְפוּאות מֵאֵימָה!
לְהָפִיק עוֹד שוּרָה נְדוֹשָה
מֵאֹדָם גְּחַלֵי אַכְזָבָה
 
 הוֹ הָאֵלָה הַחוֹמֶסֶת,
לֹא בָּאתִי בֵּין דָּדָיִךְ
 לֹא יָנַקְתִּי חָלֵב שָדַיִךְ
הִשְלַכְתְּ אוֹתִי
אֶל חֲבֵרְתֶךְ הָאֵלָה הַמְּבַעֶרֶת
 
 
הוֹ הָאֵלָה הַמְּבַעֶרֶת
עִם יָעֶה אֹו כַּף אַשְפָּה
אֲנִי זוֹחֶלֶת עֶל אַרְבָּע
אֶל בֵּין זָוִיוֹת חֲיַי
לְחַפֵּש אוּלַי נוֹתָר
עוֹד פּרֵוּר
חָמֵץ רִגְשִי
לְהַבְעִיר
חַדֵּש בִּרְכַּת הֶחָג.
הוֹ הָאֵלָה הַמְּבַעֶרֶת,
 
כְּשֶהִתְפּלַַלְּתִּי אֶל טָמִיר וְנֶעֱלָם
הֵבַנְתִּי
שֶמוּכָנָה וּמְזוּמָנָה 
אֲנִי לְקַיֵּםוּלְשַלֵּם
לְמוֹלֵךְ רְגָשוֹת
לְהַגִיש בְּעֵרַת לִבִּי
וְאֶת יָדַי הַמַּכּוֹת
לֹא עַל חֵטֵא שֶחָטָאתִי
לֹא עַל מִלִּים שֶכָּתַבְתִּי.
 
עֵינַי בּוֹעָרוֹת
מְקוֹנְנוֹת
  עַל מָה שֶכּוֹנְנוּ יָדֶיךָ
  עַל מָה שֶבֵּעֲרוּ יָדֶיךָ
 
 

9 תגובות

  1. איריס אליה

    מרגש מאד, לאה יקרה.

  2. חני ליבנה

    לאה קראתי בו שוב ושוב ואני מוצאת בו כל פעם חדש, מתחת פעימות שאה גולדברג וכל המשוררות הנשים ומעל כאב, חיפוש, האחזות. מרגש

  3. כמה יפה, מקורית וחזקה לאה האינטרפרטציה שלך לביעור החמץ
    שיר יפה עם הדהוד מיתולוגי

  4. אינטינסבי וחזק השיר לאה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ללאה ברץ