בְּאֶפְסוֹס
בֹּאֲכָה מִקְדָּש ארטמיס
אֲחַפֵּש
תַּחַת כָּל אֶבֶן
אֶת זִכְרוֹנוֹת חֲיַי
בִּשְרִידֵי הַסִּפְרִיָה הַמְּפֹּאֶרֶת
שֶבְּחֲצֵר הַמִקְדָש
לּא תִּיְקוּ אֶת סֵפֶר שִירַי
שֶנוֹלְדוּ מֵחָרְבוֹת אַהֲבָה מְטֻיֶלֶת
בְּרַחֲבַת הַשּוּק שֶלְיָּד הַמִקְדָש
שם בא בְּאָזְנִי הֵד קוֹלוֹ שֶל סוֹלוֹן, אִיש לוּדִיָה
הַצּוֹעֵק: "הֲמִיתוּ אוֹתוֹ
וְאוּלַי אוֹתָהּ,
כִּי חָדְלָה זֵעַת אַפָּהּ
כִּי קָפָא מַעֲשֶה ידֶיהּ "
כבר כתבתי הערה ונמחקה בגלל שיפוצים באתר אכתוב שנית:
שיר יפה מאוד ,לאה, השימוש בתשתית המיתולוגית והסטורית מאפשר התבוננות מרוחקת בנושא טעון רגשית זה – זכרונות
בגינזך המקדש וההסטוריה מתועדים דברי הימים הגדולים ששינו עולם והותירו חותם
ואילו על האנשים הקטנים שמחוץ למקדש נגזר לאסוף את זכרונות אהבתם המטוילת
החרישית שבשולים ולשמוע כל יום את גזר דינם נחתך.
עצוב פסימי וכאוב ,יש לשיר יופי נוגה
ומאופק, לאה, אהבתי את השיר מאוד
בואכה אפסוס אני אוספת את שאריות חיי.
תודה חנה!
שיר יפה מאוד נוגע ומרגש
כי חדלה זיעת אפה כי קפא מעשה ידיה
עצוב
חזרתי לאפסוס,ואני כמעט חדלה,,, כמעט
אל נא!
ובשירים אולי תימצא הנחמה?
אנא!
שיר עצוב ויפה
תודה מירי!