לאה ברץ מרצה לספרות
לשבת מול חלון
כמו זה של זריצקי,
להביט החוצה אל הרוח
לבהות
לא לדעת
לשבת לבד מול החלון הפתוח
פרח פרח לו על עץ האגס,
בשירה כמו בטבע
האם תיתכן, נגיעה של שלמות?
את תוכי מכרסמת תולעת בדידות,
יודעת,
יודעת מה שימבורסקה תאמר על חוסר מקוריות.
הבלתי מהוקצע הן כמוהו יש
ברבבות ספרי שירה.
יושבת לבד מול החלון
סגור לבי הוא פרץ של נצח. סגור לבי – הוא שלי
לבד