לאה ברץ מרצה לספרות
סורגת את הזמן רדיד בהיר להתכסות בו בשעת ריק לולאות נטוות ממחשבות חוט נמשך אל עין לא ארוגה אל ימי כאב לידה לילות לא שנת וסתם להג שגרה. כורכת חוט בתוך חוט לעבות את שמיכת הזמן שתעטוף את אלה הגורל אולי עת יחם לה צְנוֹרַת עשייתה תהא כסות חמלה לנפש דווייה. סורגת את הזמן רדיד בהיר ...
קרא עוד »