לאה ברץ מרצה לספרות

לִמַּדְתְּ אוֹתִי לְלַקֵּט כָּל זֵרֶד כָּל קְנוֹקֶנֶת תְּלוּיָה בְּעָנָף לְהַגְבִּיהַ בְּעֵרַת אֲהָבַת חַג   לִמַּדְתְּ אוֹתִי לְלַקֵּט כָּל פֶּרַח לִקְטֹם: "אוֹהֵב, לֹא אוֹהֵב" לְכַּמֵּת תְּחוּשַת הַעֲרָצָה           לִמַּדְתְּ אוֹתִי לְחַיֵךְ בְּפָנִים קְפוּאות מֵאֵימָה! לְהָפִיק עוֹד שוּרָה נְדוֹשָה מֵאֹדָם גְּחַלֵי אַכְזָבָה    הוֹ הָאֵלָה הַחוֹמֶסֶת, לֹא בָּאתִי בֵּין דָּדָיִךְ  לֹא יָנַקְתִּי חָלֵב שָדַיִךְ הִשְלַכְתְּ אוֹתִי אֶל חֲבֵרְתֶךְ הָאֵלָה הַמְּבַעֶרֶת     ...

  אָמַרְתָּ        כִּי תַּחְשֹב וּכְשֶבִּקַשְתִּי  אָמַרְתָּ       בְּבוֹא הַעֵת וּכְשֶתָהִיתִי  אָמַרְתָּ       יֵש דְּבָרִים שֶמּוּטָב לְהַנִיחַ לָהֶם כְּשֶנַעַצְתִּי מַבָּט        עָצַמְתָּ עֵינֵיךָ וּכְשֶשוּב נִיסִיתִי      הִפְנְתָּ רֹאשְךָ… וְלָחַשְתִּי מִלִּים וְשָתַקְתָּ   פְּתָיָה