לאה ברץ מרצה לספרות

הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁהַשָּׂדוֹת מַלְּאוּ שָׁם קאסם הִלַּכְתָּ עָלַי קֶסֶם עַתָּה אֵינֶנִּי מִתְרוֹעַעַת בְּדָם הַכַּלָּנִיוֹת הַפּוֹרֵחַ סְבִיב בֵּיתֵךְ בַּת לִבִּי מָלְאָה דָּם מַכְאוֹב הָאֶתְמוֹל, שֶׁטֶּרֶם רָפָא. רִפְיוֹן יָדָי וְחוּלְשַׁת אֵבָרַי מְדַבְּרִים בְּשֵׁם שֶׁרַבִּים יָדְעוּ לְכַנּוֹתוֹ אַהֲבָה אֲנִי יְדַעְתִּיהָ חוֹמֶקֶת מִבֵּין אֶצְבָּעוֹתֶיךָ נוֹזֶלֶת דָּם מִכֹּל גּוּפִי לְאַחַר הַקֶּסֶם.  

כשזרקתי אבן לפגע באגרטל הסיני העומד שם בפנת חייך רציתי, שקולך יגע בי.   כשהותרתי טפות מים משקית אשפה על רצפת מטבח בוהקת רציתי, שמבט עיניך יכה  בי.   את ערמות כביסת חיי רציתי למרק באבקת אהבתך.