שולמית אפפל כותבת שירה
לִפְנוֹת בֹּקֶר נִרְדַּמְתִּי כְּמוֹ אַחֲרֵי לֵידָה קָשָׁה
רָאשִׁי מְגֻלָּח וְעָרְפִּי מִתְאַחֶה*
הלילה התחלתי לאבד את שערי. אמרו שלושה שבועות. לקח פחות. הקדמתי להסתפר אחרי הכימו הראשון. אני יודעת איזה עיניים אישה מקבלת כשמתחיל לנשור לה השער. בחיי הנוכחיים שהתחילו באמצע המאה הקודמת הייתי ספרית. שתיים עשרה שנה כמו שכתבתי בשיר "חרובים" עמדתי לצד אמי במספרה שלנו ומניין שנותי היה אז רק שלוש עשרה. אמי הייתה הבת השלישית של אביה. הוא רצה בנים וכל ילדותה גילח את ערפה ורק כשנולדו בניו, הניח לה. מאז שמרה את שער ראשה לעצמה. וגם אני שמרתי. קראתי שתוכי מורט את נוצותיו כשהוא משתגע. כשהוא משועמם. כשהוא חולה. אני הסתפרתי כי ידעתי שכאשר ינשור שערי הארוך, אבהל. הערב גם משער קצר וקל כפלומה כשניתק ממני, נבהלתי.
• הציטוט מתוך השיר "הירושימה אהובתי" "מרחק" הוצ' מסדה 1981
• "חרובים" "פחות מאמת אין טעם לכתוב" הוצ' ספרא 2013
צילום: דינה גונה
http://shulamitapfel.wordpress.com/
כתוב יפה, שולמית, ושערך עוד יצמח ויארך כמו בתמונה היפה, והעיקר בריאות שלמה!
תודה גבריאלה
כשאחותי חלתה, היא לא רצתה לקבל כימו כי לא יכלה לחשוב על אובדן השיער.
רצתי ועשיתי קרחת ובאתי ואמרתי לה : "תראי, שיער בא ושיער הולך. ככה זה, הטיפול באמת מנקה הכל"
מאחלת לך כוחות בערפך כדי להתמודד עם כל זה, שיחלוף, את עוד תראי!…
השיער יצמח שולמית וגם את !
חיבוק ובריאות !
איזו תגובה נפלאה ריקי
כתוב בדם הלב.
חזקי ואמצי!
שולמית, אני מתקשה להגיב.
הרשי לי לאחל לך רפואה שלמה. מכל הלב.
שולמית אהובה שלי, קשה הגוף הזה לרוח הנפלאה הזו, כזה ניגוד, כזה פער. אבל. תארי לעצמך נשמה של מישהו בלי נשמה, עדיף כבר הדיסוננס. בשבילי את יפה לתמיד
תודה לכל החברות והחברים הכותבים לי בגלוי ובסמוי
שולמית? אמיתי? לא ידעתי…
שולי שולי השיער
לא שם היופי
היופי שלך לא שם
מחבקת ומחזקת. ושולחת לך את התגובה של ריקי גם בשמי.