שולמית אפפל

זרה


לעולם אגיע מאוחר. השגה שמתוחה עלי כמו עור
אז טוב שהרחוב הומה ושדרת העצים צוננת מטיפות
גשם ולוהטת מנורות חשמל. הויאה דולורוסה של
ילדותי הפכה למקום מקושט יפה. אני כאן לבד
גם לאמירת שלום איני נדרשת שוב אין איש מכיר
אותי. מתו המורים הילדים הרעים עברו לפרברים
אני מבקרת אצל הסנדלר בקיטון שבילדותי היה
הספרייה הפולנית ברחוב ביאליק פינת אורה אחת
מול החנות שנקראת נעליי איילה. הלוואי שהחורף
יתארך ואחדש את המעיל שקניתי ברחוב חמישים
ושבע וקיצרתי אצל ילנה התופרת מרחוב חיבת ציון
מים יקוו סביבי האדמה תרחש וגנן העיר יבוא לייצב
אותי בסורג ברזל בכל עת שאבקש את נפשי ליפול

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:14.0pt;
font-family:"Cambria","serif";
mso-ascii-font-family:Cambria;
mso-ascii-theme-font:major-latin;
mso-hansi-font-family:Cambria;
mso-hansi-theme-font:major-latin;
color:black;
mso-themecolor:text1;}

תגובה אחת

  1. אומי לייסנר

    (מרגישה שביקרת אצלי כשהייתי אצלך:)

    בטח לא הייתי מסוגלת לכתוב כמוך אף פעם, אבל פעם, כשחזרתי וניסיתי לתאר את הילדות שלי בדרום אפריקה, ככה עשיתי את זה, באמצעות כל האנשים האלה שהם מוסיפים (מן הצד) כל מיני צבעים לחיים שלנו. יום אחד יהיה לי את האומץ להעלות אותו כאן:)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשולמית אפפל