בננות - בלוגים / שהם סמיט / אגדה על לידה
שהם סמיט
  • שהם סמיט

אגדה על לידה

 

 

 

 

 

"אל האוצר היקר"  הוא עיבוד  לאגדה אינואיטית מתוך ספרי החדש "שש גיבורות גדולות" . מלבד סיפור לא-ייאמן ויפהפה אצורה בו חכמת קדמונים, חומר למחשבה על לידתה של אמהות.

אֶל הָאוֹצָר הַיָּקָר

הַמִּיתוֹלוֹגְיָה הָאִינוּאִיטִית

 

מַשֶּׁהוּ חָסֵר

הָיֹה הָיְתָה בִּגְרֶנְלַנְד הָרְחוֹקָה וְהַקְּפוּאָה אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קָקוּאַרְשׁוּק. הָיוּ לָהּ אִיגְלוּ קָטָן, מִזְחֶלֶת רְתוּמָה לִשְׁנֵי כְּלָבִים נֶאֱמָנִים וּמְעִיל פַּרְוָה יָשָׁן וּמְחַמֵּם. וְטוֹב הָיָה לָהּ לְקָקוּאַרְשׁוּק, וְחַם, וְלֹא מְשַׁעֲמֵם, וּבְכָל זֹאת הִרְגִּישָׁה שֶׁחָסֵר לָהּ דְּבַר-מָה. דְּבַר-מָה שֶׁאֵינֶנּוּ מְעִיל חַם יוֹתֵר, אִיגְלוּ מְרֻוָּח יוֹתֵר אוֹ מִזְחֶלֶת מְהִירָה יוֹתֵר.

דְּבַר-מָה קָטָן וְרַךְ, חָמוּד כְּמוֹ גּוּר דֻּבִּים. תִּינוֹק – שֶׁטּוֹב לְהִתְחַבֵּק אִתּוֹ וּלְנַשֵּׁק אוֹתוֹ וּלְשַׂחֵק אִתּוֹ וּלְלַמֵּד אוֹתוֹ אֶת כָּל אוֹתָם דְּבָרִים שֶׁהִיא, קָקוּאַרְשׁוּק, לָמְדָה מֵאִמָּהּ הַזְּקֵנָה. כְּשֶׁאֶהְיֶה אֲנִי זְקֵנָה, חָשְׁבָה, הוּא יְטַפֵּל בִּי וְיִדְאַג לִי כְּפִי שֶׁדָּאַגְתִּי אֲנִי לְאִמִּי.

טוֹב וְיָפֶה, אַךְ הֵיכָן מַשִּׂיגִים תִּינוֹק?

לְמַזָּלָהּ זָכְרָה קָקוּאַרְשׁוּק אֶת אֲשֶׁר סִפְּרָה לָהּ אִמָּהּ, וְאֶת אֲשֶׁר גִּלּוּ לָהּ הַשְּׁכֵנוֹת. "כְּשֶׁתִּרְצִי תִּינוֹק," אָמְרוּ, "פָּשׁוּט קְחִי אֵת-חֲפִירָה, צְאִי אֶל הַקֶּרַח וְהַתְחִילִי לַחְפֹּר."

"וְאָז אֶמְצָא תִּינוֹק?" שָׁאֲלָה קָקוּאַרְשׁוּק.

"אוֹ תִּינֹקֶת," עָנוּ הַנָּשִׁים הַמְּנֻסּוֹת וְהִסְבִּירוּ לָהּ כָּךְ: "בִּשְׁבִיל בַּת חוֹפְרִים מְעַט, וּבִשְׁבִיל בֵּן מְעַט יוֹתֵר."

אָמְרָה קָקוּאַרְשׁוּק: "לִי לֹא אִכְפַּת מָה אֶחְפֹּר לִי, בֵּן אוֹ בַּת. מָה שֶׁאֶמְצָא יָבִיא לִי אֹשֶר רַב."

נָטְלָה קָקוּאַרְשׁוּק אֵת-חֲפִירָה וְיָצְאָה מִן הָאִיגְלוּ שֶׁלָּהּ וְהָלְכָה וְהָלְכָה וְהָלְכָה, עַד שֶׁמָּצְאָה מָקוֹם וְהֶחְלִיטָה: פֹּה טוֹב.

חָפְרָה קָקוּאַרְשׁוּק בְּשִׁכְבַת הַקֶּרַח הָעֶלְיוֹנָה. חָפְרָה וְחָפְרָה, וְלֹא מָצְאָה שׁוּם תִּינֹקֶת. הוֹסִיפָה קָקוּאַרְשׁוּק וְהֶעֱמִיקָה לַחְפֹּר. חָפְרָה וְחָפְרָה, וְלֹא מָצְאָה בְּעֹמֶק הַקֶּרַח שׁוּם תִּינוֹק.

עֲצוּבָה שָׁבָה קָקוּאַרְשׁוּק הַבַּיְתָה וְשָׁאֲלָה אֶת שְׁכֵנוֹתֶיהָ: "מַדּוּעַ לֹא מָצָאתִי דָּבָר?"

אָמְרָה שְׁכֵנָה אַחַת: "כִּי לֹא תָּמִיד מוֹצְאִים! תִּינוֹק זֶה כְּמוֹ אוֹצָר!"

אָמְרָה שְׁכֵנָה שְׁנִיָּה: "אֲנִי מָצָאתִי רַק בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית."

וְהַשְּׁלִישִׁית אָמְרָה: "אֲנִי מָצָאתִי אֶת שֶׁלִּי עַל קְצֵה קַרְחוֹן."

כֻּלָּן גַּם יַחַד יָעֲצוּ: "אַל תִּתְעַצְּלִי! נַסִּי פַּעַם שְׁנִיָּה, אוּלַי בִּימֵי רִאשׁוֹן…"

וְאָמְנָם, קָקוּאַרְשׁוּק לֹא הִתְעַצְּלָה. הִיא נִסְּתָה בַּשֵּׁנִית וּבַשְּׁלִישִׁית, עַל קְצֵה קַרְחוֹן, וּבִימֵי רִאשׁוֹן, שְׁלִישִׁי וַחֲמִישִׁי, וְגַם בְּשַׁבָּתוֹת, אַךְ לֹא מָצְאָה שׁוּם זֵכֶר לְתִינוֹק, לֹא בֵּן וְגַם לֹא בַּת. שְׁכֵנוֹתֶיהָ, לְעֻמַּת זֹאת, הִמְשִׁיכוּ לִמְצֹא תִּינוֹקוֹת, בָּנִים וּבָנוֹת, וְגִדְּלוּ מִשְׁפָּחוֹת לְתִפְאֶרֶת. 

 

עֵצָה טוֹבָה מִמְּכַשֵּׁף

מְיֹאֶשֶׁת פָּנְתָה קָקוּאַרְשׁוּק אֶל הַמְּכַשֵּׁף הַגָּדוֹל וְסִפְּרָה לוֹ: "אֲנִי אִשָּׁה חַסְרַת-מַזָּל. כָּל חַבְרוֹתַי וּשְׁכֵנוֹתַי מוֹצְאוֹת תִּינוֹקוֹת, בָּנִים וּבָנוֹת, וְרַק אֲנִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֲנִי חוֹפֶרֶת, מוֹצֵאת רַק קֶרַח וּבְדִידוּת. אָנָּא," בִּקְּשָׁה וְעֵינֶיהָ דּוֹמְעוֹת, "אַתָּה מְכַשֵּׁף גָּדוֹל, אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁתּוּכַל לְחוֹלֵל אֵיזֶה כִּשּׁוּף קָטָן, שֶׁגַּם אֲנִי אֶמְצָא תִּינֹקֶת אוֹ תִּינוֹק."

"לֹא," אָמַר הַמְּכַשֵּׁף, "מִצְטַעֵר, אֶת הַכִּשּׁוּף הַמְּכֻנֶּה תִּינוֹק אֵינִי יוֹדֵעַ לְחוֹלֵל. זֶהוּ כִּשּׁוּף שֶׁל אִמָּהוֹת. אֲבָל…" הוֹסִיף בְּקוֹל נָמוּךְ, "אוּכַל לוֹמַר לָךְ אֵיפֹה בְּדִיּוּק כְּדַאי לַחְפֹּר כְּדֵי לִמְצֹא אֶת הַתִּינוֹק שֶׁלָּךְ." וְאָז, בְּעוֹד קָקוּאַרְשׁוּק מוֹחָה אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ בְּפַרְוַת צַוְּארוֹן מְעִילָהּ, נָטַל הַמְּכַשֵּׁף שַׁרְבִיט קְסָמִים, וְשִׂרְטֵט עַל הַקֶּרַח מַפָּה.

"אִשָּׁה יְקָרָה," כָּךְ אָמַר וְעָצַם אֶת עֵינָיו, "כְּדֵי לִמְצֹא אֶת הָאוֹצָר שֶׁלָּךְ עָלַיִך לַחְפֹּר כָּאן," וְהוּא נָעַץ אֶת שַׁרְבִיטוֹ בְּלֵב מַפַּת הַקֶּרַח וְחָזַר, "כָּאן, וְרַק כָּאן, וְלֹא בְּשׁוּם מָקוֹם אַחֵר."

 

הַפְתָּעָה בְּבֶטֶן הָאֲדָמָה

הַמָּקוֹם שֶׁעָלָיו הִצְבִּיעַ הַמְּכַשֵּׁף, הָיָה מְרֻחָק מְאוֹד מִכְּפָרָהּ שֶׁל קָקוּאַרְשׁוּק, אַךְ הִיא לֹא נִרְתְּעָה, וְיָצְאָה אֶל הַדֶּרֶךְ מִיָּד, כְּשֶׁעַל שִׁכְמָהּ אֵת-הַחֲפִירָה וּבְלִבָּהּ תִּקְוָה גְּדוֹלָה. הִיא חָלְפָה עַל פְּנֵי כְּפָרִים, הָרִים וְקַרְחוֹנִים, וְרַק מִקֵּץ שָׁעוֹת רַבּוֹת הִגִּיעָה תְּשׁוּשָׁה וּרְעֵבָה אֶל הַמָּקוֹם, שֶׁהַמְּכַשֵּׁף קָרָא לוֹ "כָּאן", וּבְלֵב הוֹלֵם הֵחֵלָּה לַחְפֹּר.

חָפְרָה וְחָפְרָה, וְלֹא מָצְאָה שׁוּם תִּינֹקֶת בַּשִּׁכְבָה הָעֶלְיוֹנָה.

אִם כָּךְ, זֶה בְּוַדַּאי יִהְיֶה בֵּן, חִיְּכָה בְּדַמְיְנָהּ תִּינוֹק וְרַדְרַד עָטוּף בְּשֶׁלֶג. בִּשְׁבִיל אוֹצָר, הִזְכִּירָה לְעַצְמָהּ, צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ.

חָפְרָה וְחָפְרָה, חָפְרָה וְחָפְרָה –  עָמֹק מִכְּפִי שֶׁחָפְרָה אִשָּׁה אֵי-פַּעַם. עָמֹק עַד לְבֶטֶן הָאֲדָמָה, עָמֹק עַד חֲשֵׁכָה, עַד שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁנּוֹתְרָה מִחוּץ לַבּוֹר, הָיְתָה לִנְקֻדַּת אוֹר זְעִירָה.

 

וְהִנֵּה, דַּוְקָא שָׁם, בְּלֵב הַחֲשֵׁכָה הַבּוֹדֵדָה, קָרָה לָהּ לְקָקוּאַרְשׁוּק דָּבָר נוֹרָא: הָאֵת שֶׁלָּהּ נִשְׁבַּר.

מָה אֶעֱשֶׂה עַכְשָׁו? נִבְהֲלָה. הִיא הִתְאַמְּצָה לַחְשֹׁב מָה הָיְתָה עוֹשָׂה אִמָּהּ בְּמִקְרֵה חֵרוּם שֶׁכָּזֶה, אַךְ הַמַּאֲמָץ לֹא הוֹעִיל. יֵאוּשׁ נוֹרָא, שָׁחֹר כְּמוֹ הַבּוֹר, גָּבַר עַל קָקוּאַרְשׁוּק, וְהִיא עָשְׂתָה בְּדִיּוּק אֶת מָה שֶׁאִמָּא שֶׁלָּהּ לֹא הָיְתָה עוֹשָׂה: מֵרְרָה בְּבֶכִי, שָׁכְבָה בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה הַקְּפוּאָה וְחִכְּתָה לְמוֹתָהּ.

חִכְּתָה וְחִכְּתָה, וְחִכְּתָה וְחִכְּתָה – עַד שֶׁלְּפֶתַע שָׁמְעָה צְלִיל מוּזָר. מָה זֶה? הִתְפַּלְּאָה, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעוֹד מִישֶׁהוּ חוֹפֵר פֹּה? אֲנִי בְּוַדַּאי חוֹלֶמֶת, אָמְרָה לְעַצְמָהּ כְּשֶׁקֶּרֶן אוֹר גְּדוֹלָה הֵאִירָה אֶת הַבּוֹר וְאוֹתָהּ.

"כֵּן! מָצָאתִי אַחַת!" שָׁמְעָה קוֹל מֵעָלֶיהָ, "אִשָּׁה קְטַנָּה וִיקָרָה! אִמָּא קְטַנָּה וַחֲמוּדָה!"

 

תִּינֹקֶת שֶׁל תִּינֹקֶת

תִּינֹקֶת! קָקוּאַרְשׁוּק לֹא הֶאֱמִינָה לְמַרְאֵה עֵינֶיהָ! תִּינֹקֶת עֲנָקִית כְּמוֹ דֻּבָּה, וְרֻדָּה כְּמוֹ צִדְפָּה, וְצוֹחֶקֶת בְּלִי אַף שֵׁן בַּפֶּה, נָשְׂאָה אוֹתָהּ מִתּוֹךְ הַמִּנְהָרָה בַּעֲדִינוּת רַבָּה. שָׁם, בַּחוּץ, בִּמְקוֹם קֶרַח וְשֶׁלֶג וְשָׁמַיִם אֲפֹרִים, חִכּוּ שְׁמֵי תְּכֵלֶת וּדְשָׁאִים. וְשָׁם, עַל הַדְּשָׁאִים, בֵּין הָעֵצִים וְהַפְּרָחִים וּבְכָל מָקוֹם, הָיוּ תִּינוֹקוֹת עֲנָק.

הֵם זָחֲלוּ, דִּדּוּ, שִׂחֲקוּ, חָפְרוּ בָּאֲדָמָה –

וְחֵלֶק כְּבָר מָצְאוּ וְחִבְּקוּ… אִמָּהוֹת!

"נוּמִי נוּמִי, אִמָּא'לֶה שֶׁלִּי," שָׁרָה הַתִּינֹקֶת שֶׁל קָקוּאַרְשׁוּק לְאִמָּהּ, קָקוּאַרְשׁוּק. וְקָקוּאַרְשׁוּק, שֶׁהָיְתָה עֲיֵפָה מְאוֹד מִן הַמַּסָּע שֶׁלָּהּ, נִרְדְּמָה מִיָּד.

הַיָּמִים הַבָּאִים הָיוּ מוּזָרִים. קָקוּאַרְשׁוּק שָׁכְבָה בִּזְרוֹעוֹת הַתִּינֹקֶת שֶׁלָּהּ, אָכְלָה דַּיְסָה וְהֶאֱזִינָה לְשִׁירֵי עֶרֶשׂ.

"נָעִים לָךְ אֶצְלִי?" שָׁאֲלָה הַתִּינֹקֶת בְּרֹךְ.

"מְאוֹד," הֵשִׁיבָה קָקוּאַרְשׁוּק, וּבֶאֱמֶת הָיָה לָהּ נָעִים בְּחֵיק הַתִּינֹקֶת, נָעִים וְחָמִים – אֲפִלּוּ בְּלִי מְעִיל.

וּבְכָל זֹאת, עַד מְהֵרָה הִרְגִּישָׁה קָקוּאַרְשׁוּק שֶׁנִּמְאַס לָהּ לִהְיוֹת תִּינֹקֶת. נִמְאַס לָהּ לִהְיוֹת עַל הַיָּדַיִם, נִמְאַס לָהּ שֶׁמַּאֲכִילִים אוֹתָהּ, וּבִמְיֻחָד נִמְאַס לָהּ לִישֹׁן.

"אַתְּ מְבִינָה," הִסְבִּירָה לַתִּינֹקֶת שֶׁטִּפְּלָה בָּהּ בִּמְסִירוּת, "בָּאָרֶץ שֶׁלִּי הָיִיתִי רְגִילָה לַעֲבֹד קָשֶׁה, לָצוּד אֶת הָאֹכֶל שֶׁלִּי, לְתַקֵּן אֶת הָאִיגְלוּ שֶׁלִּי. כָּאן, בָּאָרֶץ הַיְּרֻקָּה-כְּחֻלָּה, אַתְּ עוֹשָׂה בִּשְׁבִילִי הַכֹּל."  
"וְזֶה רַע?" הִתְפַּלְּאָה הַתִּינֹקֶת, "מִי לֹא אוֹהֵב שֶׁעוֹשִׂים בִּשְׁבִילוֹ וּמְטַפְּלִים בּוֹ?"

קָקוּאַרְשׁוּק שָׁתְקָה וּלְבַסּוֹף אָמְרָה: "אֲנִי לֹא רוֹצָה שֶׁיְּטַפְּלוּ בִּי. אֲנִי לֹא רוֹצָה לִהְיוֹת תִּינֹקֶת. אֲנִי רוֹצָה תִּינֹקֶת מִשֶּׁלִּי. בִּשְׁבִיל זֶה יָצָאתִי לַמַּסָּע. בְּבַקָּשָׁה," הִתְחַנְּנָה בִּפְנֵי הַתִּינֹקֶת, "אַל תַּרְדִּימִי אוֹתִי, עִזְרִי לִי לְהַמְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ וְלִמְצֹא אֶת הָאוֹצָר שֶׁלִּי."

"טוֹב, יַקִּירָה," נִשְּׁקָה אוֹתָהּ הַתִּינֹקֶת, "אֲנִי אֶעֱזֹר לָךְ. אֲנִי מַבְטִיחָה. אֲטַפֵּל בָּךְ עוֹד קְצָת, וְאָז כְּשֶׁתִּהְיִי מוּכָנָה, אִם תִּרְצִי, אַרְאֶה לָךְ אֵיפֹה לַחְפֹּר כְּדֵי לִמְצֹא אֶת הָאוֹצָר שֶׁלָּךְ. אֲבָל עַכְשָׁו, אִמָּא'לֶה מְתוּקָה שֶׁלִּי," קָרְצָה, "כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָךְ כּוֹחַ לַמַּסָּע הַמְּפָרֵךְ, עִצְמִי עֵינַיִם, וְאָשִׁיר לָךְ שִׁיר עֶרֶשׂ חָדָשׁ."

 

דִּמְעוֹת פְּרֵדָה חַמּוֹת

הַתִּינֹקֶת קִיְּמָה אֶת הַבְטָחָתָהּ. בֹּקֶר אֶחָד, לְאַחַר שֶׁהֶאֱכִילָה אֶת קָקוּאַרְשׁוּק בַּאֲרוּחַת בֹּקֶר טְעִימָה, לָקְחָה אוֹתָהּ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ הַר שֵׁדוֹנִים, נָתְנָה לָהּ מַעְדֵּר קָטָן בְּצֶבַע אַרְגָּמָן, וְאָמְרָה, "אִמָּא'לֶה מְתוּקָה שֶׁלִּי, אִם תַּחְפְּרִי כָּאן, וְלֹא תְּוַתְּרִי, וְלֹא תִּתְיָאֲשִׁי, וְלֹא תִּבָּהֲלִי מִכָּל הַשֵּׁדוֹנִים שֶׁתִּפְגְּשִׁי בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה, תָּשׁוּבִי לָעוֹלָם שֶׁלָּךְ."

"וּמָה עִם הַתִּינוֹק?" שָׁאֲלָה קָקוּאַרְשׁוּק, "אַל תִּשְׁכְּחִי, אֲנִי רוֹצָה תִּינוֹק."

"אֲנִי יוֹדַעַת," נֶאֶנְחָה הַתִּינֹקֶת, וְהִיא חִבְּקָה אֶת קָקוּאַרְשׁוּק וְנִשְּׁקָה אוֹתָהּ וְהִרְטִיבָה אוֹתָהּ בִּדְמָעוֹת חַמּוֹת. "אֲנִי יוֹדַעַת, אִמָּא'לֶה שֶׁלִּי," לָחֲשָׁה אֶל אָזְנָהּ, "וַאֲנִי מְאַחֶלֶת לָךְ שֶׁתִּמְצְאִי אוֹתוֹ, וְתִהְיִי מְאֻשֶּׁרֶת גַּם כְּשֶׁתִּהְיִי רְחוֹקָה מִכָּאן."

 

חֲזָרָה לְבֶטֶן הָאֲדָמָה

לְאַחַר חִבּוּקִים רַבִּים, נְשִׁיקוֹת רַבּוֹת וְדִמְעוֹת פְּרֵדָה רַבּוֹת, נִפְרְדָה קָקוּאַרְשׁוּק מִן הַתִּינֹקֶת שֶׁטִּפְּלָה בָּהּ, וְהֵחֵלָּה לַחְפֹּר. חָפְרָה בּוֹר. הוֹסִיפָה וְחָפְרָה עַד שֶׁהַבּוֹר הָיָה לְמִנְהָרָה. בַּסּוֹף אַגִּיעַ, אָמְרָה לְעַצְמָהּ בִּנְחִישׁוּת, כְּשֶׁהִיא חוֹזֶרֶת וְנוֹעֶצֶת אֶת מַעְדֵּר הָאַרְגָּמָן בַּסֶּלַע הַקָּשֶׁה. בִּקְצֵה כָּל מִנְהָרָה יֵשׁ אוֹר.

אֲבָל קָקוּאַרְשׁוּק טָעֲתָה. הָאֱמֶת הַמָּרָה נִתְגַּלְּתָה לָהּ רַק בְּתֹם שָׁעוֹת רַבּוֹת שֶׁל חֲפִירָה מְפָרֶכֶת: בִּקְצֵה הַמִּנְהָרָה שֶׁחָפְרָה, בִּמְקוֹם אוֹר חִכְּתָה לָהּ מִנְהָרָה נוֹסֶפֶת. וּמִן הַמִּנְהָרָה הַנּוֹסֶפֶת הִסְתַּעֲפָה מִנְהָרָה נוֹסֶפֶת, וּמִמֶּנָּה מִנְהָרָה נוֹסֶפֶת – וּבְתוֹךְ כָּל מִנְהָרָה, אֲבוֹי, שָׁרְצוּ עֲשָׂרוֹת, וְאוּלַי מֵאוֹת, וְאוּלַי אַלְפֵי שֵׁדוֹנֵי מִנְהָרוֹת.

לֹא אֶבָּהֵל! הִזְכִּירָה קָקוּאַרְשׁוּק לְעַצְמָהּ. וְהִיא הִמְשִׁיכָה וּפִלְּסָה לָהּ דֶּרֶךְ בֵּין הַשֵּׁדוֹנִים. מַזָּל שֶׁאֲנִי לֹא רוֹאָה אוֹתָם, נִחֲמָה אֶת עַצְמָהּ בִּמְקוֹם לִפְחֹד בַּחֲשֵׁכָה.

אֲבָל הַשֵּׁדוֹנִים הַמְּרֻשָּׁעִים תָּקְפוּ אוֹתָהּ בְּלִי רַחֲמִים. הֵם הִתְנַפְּלוּ עָלֶיהָ, גִּלְגְּלוּ אוֹתָהּ בַּמִּנְהָרוֹת הַחֲשׁוּכוֹת, בָּעֲטוּ בָּהּ וְשָׂרְטוּ אוֹתָהּ בְּצִפָּרְנֵיהֶם הָאֲרֻכּוֹת וְהַחַדּוֹת.

"דַּי! זֶה כּוֹאֵב! כּוֹאֵב מְאוֹד!" צָעֲקָה קָקוּאַרְשׁוּק, וְגַם בָּכְתָה וְיִבְּבָה וְיִלְּלָה – אֲבָל הַשֵּׁדוֹנִים הַמְּכֹעָרִים הִמְשִׁיכוּ כְּאִלּוּ אֵין לָהֶם אָזְנַיִם.

קָקוּאַרְשׁוּק הַמִּסְכֵּנָה. הִיא לֹא הִתְכַּוְּנָה לְוַתֵּר וְלֹא לְהִתְיָאֵשׁ וַאֲפִלּוּ לֹא לְהִבָּהֵל מִפְּנֵי הַשֵּׁדוֹנִים. אֲבָל כָּעֵת, פְּצוּעָה וְכוֹאֶבֶת, זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁעָשְׂתָה. אֵי שָׁם בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה, מֻקֶּפֶת שֵׁדוֹנִים וַחֲשֵׁכָה, קָקוּאַרְשׁוּק שָׁקְעָה בְּשֵׁנָה.

 

פַּרְצוּפִים מְשֻׁנִּים

פִּתְאוֹם, בְּתוֹךְ כָּל הַבְּעִיטוֹת וְהַשְּׂרִיטוֹת, הִרְגִּישָׁה קָקוּאַרְשׁוּק מַשֶּׁהוּ רַךְ וּפַרְוָתִי. כַּף רַכָּה אֲשֶׁר מָשְׁכָה אוֹתָהּ וְחִלְּצָה אוֹתָהּ מִצִּפָּרְנֵי הַשֵּׁדוֹנִים, אָחֲזָה בָּהּ וּמָשְׁכָה אוֹתָהּ בְּמַעֲלֵה נָקִיק נִסְתָּר אֶל אוֹר הַיּוֹם.

שֶׁל מִי הַכַּף? וּמִי מַצִּיל אוֹתִי? בִּקְּשָׁה קָקוּאַרְשׁוּק לִשְׁאֹל, אַךְ פִּיהָ לֹא נִשְׁמַע לָהּ. שְׁקוּעָה הָיְתָה בְּעִלָּפוֹן כָּבֵד וְלֹא יָדְעָה כִּי שׁוּעָלָה אֲדַמְדַמָּה הִיא שֶׁנָּשְׂאָה אוֹתָהּ מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה וְעַד –

מָה זֶה?

קָקוּאַרְשׁוּק פָּקְחָה עֵינַיִם נִדְהָמוֹת. הָאִיגְלוּ כֹּה מֻכָּר, וְגַם הָאֲנָשִׁים הַמַּקִּיפִים אוֹתָהּ. אֵלֶּה שְׁכֵנֶיהָ… אֲבָל מַדּוּעַ הֵם עוֹשִׂים לָהּ פַּרְצוּפִים? וְלָמָּה הֵם מַשְׁמִיעִים קוֹלוֹת תִּינוֹקִיִּים?

אוֹי וַאֲבוֹי לִי, נִבְהֲלָה קָקוּאַרְשׁוּק, כְּשֶׁלֹּא הָיִיתִי כָּאן, הָפְכוּ כָּל הַשְּׁכֵנִים וְהַשְּׁכֵנוֹת שֶׁלִּי לְתִינוֹקוֹת.

 

הָאוֹצָר

חָלַף עוֹד רֶגַע עַד שֶׁקָּקוּאַרְשׁוּק הֵבִינָה. אִתָּהּ בֵּין הַשְּׂמִיכוֹת הָיָה דְּבַר-מָה נוֹסָף. קָטָן וְרַךְ, חָמוּד כְּמוֹ גּוּר דֻּבִּים. עֵינָיו הָיוּ פְּקוּחוֹת, וְהוּא הִבִּיט בָּהּ כְּמוֹ שֶׁשּׁוּם יְצוּר לֹא הִבִּיט בָּהּ מֵעוֹלָם.

"אוֹצָרִי," אָמְרָה בְּרֹךְ.

"וּבְכֵן, קָקוּאַרְשׁוּק," שָׁמְעָה אֶת הַמְּכַשֵּׁף מֵאֲחוֹרֶיהָ, "מָה חָפַרְתְּ לְעַצְמֵךְ? בֵּן אוֹ בַּת?"

"עֲדַיִן לֹא בָּדַקְתִּי," אָמְרָה קָקוּאַרְשׁוּק, וּבְעֵינֶיהָ נָצְצוּ שְׁתֵּי דִּמְעוֹת שִׂמְחָה, וְעוֹד דִּמְעָה אַחַת שֶׁל עֶצֶב.

מתוך  "שש גיבורות גדולות- במיתולוגיות של עמי העולם" /שהם סמיט / איורים ישי מישורי / הוצאת כנרת

 

 

8 תגובות

  1. לגב' שוהם סמית
    זה בוודאי סיפור ילדות, שמספרים לילדים, כמו לי אימך נולדתי לעלום, דגו אותי מהדנובה אבר אבר, לא יודע אם היה לי שם קר, בטח הייתי קופא בשלג, לו אני גיבורת הסיפור אבל הייתי מפסיק לחפור ומתייאש מוקדם ממנה, אני לא מוכן בשביל תינוק סתם לעבור כל כך הרבה ייסורים ואבדן תקוה. במישור האמיתית אני גם יודע דרך הרבה יותר נעימה, מענינת וחמה להשיג תינוק. איזה דמיון קר לאסקימוסים האלה. אבל אני קורא אותך גם במ וסף ספרים ואוהב את שאני קורא ממך גם. אבל זה סיפור צמחוני. (אם כ נחמד, אפשר לחבב מעט את הגיבורה הזאת).דמיון מארץ קרה וזרה…אך די.

  2. גרא גינזבורג

    נפלא, חכם וגם פסיכולוגיה עמוקה.
    עוד הוכחה שדרך התפתחותם של עמים אחרים שונה משלנו אך בכלל לא נופלת משלנו.
    אלוהים, כמה זילזלנו בחוכמה של עמים אחרים! כמה יהירות עדיין יש לנו בתחושת העליונות והקידמה המפוקפקים שלנו! איזה נזק היסטורי ואנושי!
    טוב ויפה עשית שוהם.

  3. נהדר שהבאת שוהם. ושיהיה בהצלחה עם הספר.

  4. לגב' שוהם סמית
    זה בוודאי סיפור ילדות, שמספרים לילדים, כמו לי אימי, שסיפרה איך נולדתי לעולם, דגו אותי מהדנובה אבר אבר, לא יודע אם היה לי שם קר, בטח הייתי קופא בשלג, לו אני גיבורת הסיפור אבל הייתי מפסיק לחפור ומתייאש מוקדם ממנה, אני לא מוכן בשביל תינוק סתם לעבור כל כך הרבה ייסורים ואבדן תקוה. במישור האמת אני גם יודע דרך הרבה יותר נעימה, מעניינת וחמה להשיג תינוק. איזה דמיון קר לאסקימוסים האלה. אבל אני קורא אותך גם במוסף ספרים ואוהב את שאני קורא ממך גם. אבל זה סיפור צמחוני. (אם כי נחמד, אפשר לחבב מעט את הגיבורה הזאת).דמיון מארץ קרה וזרה.

    הצטרכתי לתקן את התגובה הקודמת – כמה שזה כבר שווה – מצאתיו בביקור חוזר מלא שגיאות ולא ממש מובן.

  5. יופי של סיפור.אפשר להקריא או להעביר לכל אלה שמנסות להרות ונמצאות על סף ייאוש.
    מלבד זה זה מדבר בחוכמה על יחסי אמהות וילדים, על חלום והתגשמות, על דבקות המטרה ונפש טהורה.
    אהבתי מאוד.
    תודה.

  6. איריס קובליו

    מקסים. כיף לקרוא ביום הזה את הסיפור הציורי המופלא הזה. בהצלחה עם הספר

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לשהם סמיט