בננות - בלוגים / שהם סמיט / כאב הרפאים של המשפחתיות
שהם סמיט
  • שהם סמיט

כאב הרפאים של המשפחתיות

 

פשוט זה לא – 19 ישראלים מנסים לשרוד בג'ונגל המשפחתי של המאה ה-21/ עורכים: בעז גאון ואפרת מיכאלי/ עם עובד/ 268 ע"מ

 

על כריכת האנתולוגיה שערכו בועז גאון ואפרת מיכאלי, צייר דוד פולונסקי את הזירה המשפחתית כזירת קרקס בה מלהטטים הורים – דימוי קולע ומעורר הזדהות אשר לוקח מרשימתו של דן תורן "גאגלר של חי היום יום". "לפעמים אני נדמה לעצמי כג'אגלר שאומן להקפיץ באוויר ארבעה כדורים אבל מוצא עצמי מקפיץ חמישה, שישה, שבעה כדורים, כל זמן, כך שתמיד לפחות כדור אחד נופל לרצפה." (ע"מ 210)

גם אני חשה כך, ואולי עוד יותר ממני בן זוגי , זה שהספיק, עד לשעה הזו, 11 בבוקר: להביא את בתנו הרכה לגן, ללקוט בשוק מצרכי מזון לארוחת הצהרים ולבשלם – ורק כעת התיישב בכיסאו שמעבר לקיר לתרגם לפרנסתנו – עד שיגיעו הילדים הרעבים מבית הספר. שנינו  נושאים יחד בעול הבית ובעול הפרנסה, שנינו מתרוצצים בין שולחנות העבודה שלנו ( זה שלי בחדר השינה, זה שלו בסלון) לבין אלף ןאחת המשימות הנצחיות שהן חיי המשפחה. 

אל קריאת האנתולוגיה שיזמו וערכו בני הזוג גאון-מיכאלי ניגשתי אפוא בהתלהבות, שמחה על כך שסוף סוף מישהו נדרש לעיין באחד הנושאים המעסיקים ביותר אותי ואת בן זוגי, גם את חברינו ומכרינו. בנמרצות הנהנתי למקרא ההקדמה שכותרתה "כאב הרפאים של המשפחתיות" מיטיבה לבטא את המבוכה והכאב שהינה מנת חלקו של כל מי שבוחן את חייו המשפחתיים לאורה של אידיאת המשפחה; גם הסכמתי עם דעת העורכים לפיה  "אמא", "אבא", "בעל", ו"רעיה" התרוקנו זה מכבר מתוכנם המסורתי והפכו "למעין כלי קיבול קליפתיים המתמלאים כל יום בדרכים שונות"(ע"מ 9) . עוד בהקדמה; לעדותם של העורכים, קל היה לדובב אנשים לדבר על משפחותיהם וקשה יותר היה למצוא אנשים שיהיו נכונים ומסוגלים לספק עדות כתובה. בין אלה, הם חושפים, היו כמה וכמה שהתחרטו ונסוגו ברגע האחרון, מחמת החשש לפגוע, מפני "מה יגידו", בשל שמירת צנעת הפרט ו"כביסת הכביסה המלוכלכת בבית" ( למקרא החלק הזה בהקדמה חשתי לרגעים מבוכה – נדמה היה לי שאני עצמי נחשפת לכביסה המלוכלכת של יחסי העורכים עם מקצת כותביהם).

מבלי לדעת מי הם "אלה שלא כתבו" חסרונם זועק;  כי הנעדרים מן האסופה הזו שעניינה המשפחה והשתנותה, הם כנראה, למרבה האבסורד,  אנשי המשפחה, כשהכוונה, בעיקרה, לאנשי המשפחה המכונה "נורמטיבית" זו שגם העורכים מתייחסים אל התמורות שעברו עליה  בהקדמה: "גם במשפחות גרעיניות, הטרוסקסואליות, מהסוג שרואים בקומדיות מצבים, גם שם ניטשות מלחמות, כללי המשחק לא מובנים מאליהם, והכול פתוח למשא ומתן. בקיצור, בכל בית מתגוררת חיה אחרת." (ע"מ 11)

לקורא המצפה להיות זבוב על קירן של משפחות נכונה אם כן אכזבה גדולה. נכון לו ערב רב של סיפורי רווקים רווקות, זוגות בראשית הדרך, מקימי תאים אלטרנטיביים ( אם חד הורית, זוגיות חד-מינית עם ובלי ילדים) .  מרבית הרשימות עוסקות בזוגיות או בכמיהה לזוגיות  – במקרה הטוב –  ומקצתן תלושות לחלוטין מן הנושא לשמו כונסו : אליען לזובסקי וענבל רשף חופרות בדימוי הגוף הבעייתי שלהן ( הרשימה מפרי עטה של רשף נודפת נרקיסזם ושיווק עצמי), רם גלבוע מקונן על מות הרומנטיות ( אך תורם סיפור משמעותי – ורומנטי עד דמעות – מחיי הוריו), גידי שפרוט בעיקר מתרברב במעלליו המיניים במסגרת זוגיות פתוחה  ושירה גנור מזגזגת בין דייטים עם חילונים לשידוכים עם דתיים. מרבית הכותבים לא היו הורים בעת הכתיבה – או לא התמקדו בה בכתיבתם; חלקם נתונים במערכת זוגית עולת ימים שאינה מאפשרת פרספקטיבה אמיתית (אותו שפרוט המתהדר בגילוי נוסחת הפלא של זוגיות פלוס זיונים כפי יכולתך, משולשים ושאר מצולעי-סדינים כבר שב אל אספסת הזוגיות – זאת למדתי מאחת הכתבות המיחצנות את הספר) . 

לחשדי, המחסור באנשי משפחה, הבולט ככשל עריכתי, הוא  שהניע את העורכים "להצטרף לקלחת" – דבר שעשו, כלשונם, "ולו כדי לסתום את פיה של כותבת פוטנציאלית אחת (שלא  כתבה) שכינתה אותנו 'הזוג המושלם' " (ע"מ 18). נקודת המבט של מיכאלי – האשה שאיבדה את עצמאותה עם נישואיה והפיכתה לאם – חיונית לספר וכובשת בכנותה. לעומתה, גאון בן זוגה, מצטייר, מרשימתו שלו, כגבר נפוח מחשיבות עצמית, עסוק בעצמו, ביצירתו, משווע ל"חדר משלו" ובעצם, שוביניסט בעור פמיניסט . אם אין די בכך, הוא מזכה את ג'יין אוסטן, שומו שמיים,  במשהו שמעולם לא היה לה – בעל! ועדיין, מבחינת התרומה לספר, בהיותה צד ברשומון הזוגי, ועל רקע המחסור בנקודות מבט של אנשי משפחה, זו עדות נחוצה.

יש בין הרשימות כמה יפות, מעוררות מחשבה, מרגשות : הרשימה של ארנה קזין על אהבה בשני בתים (במקרה האוהבות הן שתי נשים) מתאפיינת בחקירה עצמית אמיצה של הדבקות במקדש האינדיבידואליזם, הרשימה של אג"כ ( מה זה השם-בדוי הזה? איזה אגף צבאי כללי?) הומוסקסואל שאימץ עם בן זוגו ילד מציבה מודל לתא אלטרנטיבי ולאבהות משמעותית, היא עשויה לנסוך אומץ בזוגות הומוסקסואליים נוספים להרחיב את המשפחה ובכלל, עושה יחסי ציבור טובים להורות אחרת. רשימתה של מרב בטיטו על נישואי הבוסר שלה  לחברה האשכנזי כדרך להתנתקות מן הזהות המזרחית נוקבת ומדויקת ( זהו כמעט סיפור קצר עתיר פרטים משמעותיים); הרשימה של יעל ישראל, המסרבת להיות אם משמיעה קול אמיץ ונדיר במדינה הסוגדת לכושר הילודה; קול חשוב, רענן, משמיע גם של איאד ברגותי הפמיניסט, שהעורכים, משום מה, בחרו לכנות את החברה שאת שמרנותה הוא תוקף "נצרתית" – ולא ערבית-ישראלית. מבין הבודדים המייצגים את המשפחה הנורמטיבית, מבריק-מצחיק שחר נבות, קומיקסאי, עם שלושת עמודי "המונוגמיסט": "קוראים לי שחר ואף פעם לא התגרשתי", מספר בן דמותו לקבוצת התמיכה העונה : "אוהבים  אותך שחר". 

אפשר שהשירות הטוב יותר שעושה האסופה למשפחתיות הישראלית הוא בגלמה את הקושי לבודד את יסוד "המשפחה" מיסודות משמעותיים אחרים ובלתי ניתנים לניתוק, הפועלים בתוך התא המשפחתי והשותפים ביצירת הקונפליקטים שבו: לאומיות, מגדר, מוצא, דת, מעמד חברתי-כלכלי ועוד. אפשר שדרך ראיונות  היו העורכים מצליחים להשיג תמונה מדויקת יותר, עמוקה יותר, משפחתית יותר. אפשר שהעורכים קצת נצמדו למעגל חבריהם ומכריהם כשהרכיבו את מה שהם מכנים "קבוצה אקראית" ( והרי כתיבה, היא כבר מכנה משותף שיש לו בוודאי קשר עם השכלה, אינטליגנציה, מעמד חברתי) או נאלצו להיכנע לתכתיבי מו"לות.  

לסיום, אני חוזרת אל העטיפה, אל הקרקס, אל הדימוי הקולע של דן תורן.  זכור לי, כאשר נולד ילדי השני, אמר לי מישהו : "זוג עם ילד זה זוג עם ילד. רק כשנולד הילד השני זו משפחה". המישהו הזה צדק. רק מי שנולד לו ילד שני וילד שלישי ומצא עצמו מסתרבל ברחוב עם פמליה, מנהל מטבח חצי מוסדי ( כל ילד מביא עמו חבר) , ובעיקר, מתמודד – בכל רגע נתון – עם צרכים ורצונות מנוגדים – של הילדים, של בן-זוגו, של עצמו, יודע שבדיוק כמו שכתוב על הכריכה: "פשוט זה לא".

 

פורסם ב"ספרים" הארץ 25.3.09 

 

 

 

תגובה אחת

  1. מיכל ברגמן

    ומה עם משפחות ערביות? חרדיות? דתיות? משפחות שחוו אובדן משמעותי (יתמות של הילדים, מות אחד האחים)? מה עם משפחות מרובות ילדים? משפחות עולים מברית המועצות?משפחות בקיבוצים? – עושה רושם שהעורכים לא התאמצו במיוחד לצאת מהמעגל החברתי המוכר להם.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לשהם סמיט