בננות - בלוגים / / סיפורו של נהג ( שסטה מן הדרך)
שהם סמיט
  • שהם סמיט

סיפורו של נהג ( שסטה מן הדרך)

 

  אהובתי במטפחת האדומה/ צ'ינגיס אייטמטוב/מרוסית: דינה מרקון/151 ע"מ

 שלא כמו הרומן הגדול "והיום איננו כלה" (1980) הנחשב לפסגת יצירתו של הסופר הקירגיזי צ'ינגיס אייטמטוב, אך בדומה לנובלה המוקדמת (המצליחה אף היא) "ג'מילה" (1958) כך גם "אהובתי במטפחת האדומה" (1961) הוא מה שנהוג לכנות "סיפור קטן" – "סיפור קטן על אהבה גדולה" – יאמרו מפרסמים ברדיו ( יש לקוות שלא; אין כמדיום הזה כדי לבזות את הספרות ואייטמטוב "מוכר" מצוין גם בלי להזדקק לדבר המפרסם).
אכן, זהו ספר צנום, כמעט קווי, נטול פעלולים לשוניים, ועל פניו סובייטי – במובן זה שהוא מגולל את פרשת חייו של איש-עמל, נהג משאית, כפי שנמסר, כביכול, לעיתונאי שהאזין לו ברכבת. "טוב להניח לבן-אדם לספר הכל בעצמו" (ע"מ 14) כותב העיתונאי, בן דמות המחבר שבתחילת דרכו עבד כעיתונאי ב"פראבדה". "ואני מספר לך את כל זה", חותם איליאס, הגיבור, את סיפורו במילים ששם בפיו הסופר "לא בשביל העיתון, כמובן, אלא פשוט כאדם לאדם." (ע"מ 150) 
האומנם זהו רק סיפור פשוט, אוניברסאלי, "ססגוני ומרתק הנקרא בנשימה אחת", על נהג "חם מזג" ו"יפהפייה כפרית צנועה", כפי שרוצה הכריכה האחורית שנחשוב?
חניית ביניים לשם מסירת העלילה: איליאס הוא נהג משאית צעיר במרכז תובלה על גדות האייסיק-קול, האגם הגדול בצפון מערבה של קירגיזיה. אסל היא צעירה יפהפייה, בת כפר נידח. באחת מנסיעותיו, כשהוא נתקע עם המשאית, איליאס פוגש את אסל ואהבה ממבט ראשון ניצתת. איליאס אינו יודע כי היא מאורסת לאחר. כשהדבר נודע לו הוא חוטף-מציל אותה, ערב חתונתה – בסצנת לונג שוט מהסרטים. אין להם דבר מלבד אהבתם אבל החבר'ה במרכז התובלה עוזרים. והם חיים באושר זמן מה, ונולד להם תינוק מתוק, ואז – אחרת לא היה סיפור – חל השיבוש – ומקורו, כמו בטרגדיה יוונית, בחטא היוהרה של הגיבור, המביא על עצמו את מפלתו.
זהו סיפור יפה ועצוב, ויפה גם האופן שבו הוא מסופר – בסגנונו הישיר של איליאס, שהוא מיזוג שובה לב של חספוס עם פיוט ( "צפצפת ערבות שלי" כך הוא קורא לאהובתו) ובהקפדה יתרה על אי-סטייה מציר העלילה. עד כדי כך שגם אייטמטוב מצטייר כמעין נהג-סופר המדהיר את משאיתו ולא עוצר; לא לשם מסירת עלילות משנה, לא לשם הבעת דעות, לא לשם התחבטויות נפש. פה ושם, ומבלי שהדבר יפגע כהוא זה בתנופה הסיפורית, הוא עשוי להעיר הערה קצרצרה, כמו עממית ("אומרים שידיד-אמת נבחן בעת-צרה, לדעתי הוא נבחן גם לעת שמחה." ע"מ 44) ; לצייר תמונת נוף בדימוי קולע ("על מורדות ההרים השתפל הערפל כמין פודינג". ע"מ 48) או לדבר באהבה ורוך אין קץ, ולא אחת בפאתוס ( רוסי), על יקיריו ( "נגעה ללבי, אסל, את כל הנשמה טלטלה לי." ע"מ 28) בפעמים המעטות שבהן הוא בוחן את עצמו, אישיותו ומניעיו, ניכרת הקפדתו היתרה של אייטמטוב לשקף דמות תמימה, לא מודעת ולא שיפוטית, המונעת בידי רגשותיה: "ואני, יש לי אופי כזה. לא יודע אם זה טוב או רע, אבל אם נכנס לי איזה רעיון לראש, אמות ואשיג את שלי." (ע"מ 50)
            ולו באופן סמלי, משפט זה מקפל בתוכו את כל הסיפור – ושוב, כמו בתמימות, קורא לראות את הטרגדיה של איליאס  כטרגדיה של אופי. זהו אופיו של הגיבור המסוים, האימפולסיבי, הנועז, השאפתן , המבקש לכבוש את ההרים האדירים של קירגיזיה, וזוהי הטרגדיה של הגבריות באשר היא, כאשר היא מממשת עצמה באמצעות כיבוש. אח! אלו מטעמים יוכלו לרקוח הקוראות מבעד לעדשת הקריאה המגדרית מעלילת כיבוש ההר וההידרדרות ממנו, או מן המשאית – כשלוחה של הגוף הגברי, ומנגד כמייצגת של  האישה האהובה המשלמת בחייה על פשעיו של בעלה ( "חסתי על המשאית, צר היה לי עליה כאילו לא היא אלא אני עצמי נאלצתי לקרטע על-פני מהמורות ולדשדש ברפש, בדרכי עפר. " (ע"מ 16)
אך לא רק האשה, גם הגבר משלם ביוקר על יוהרתו, על אי הליכתו בתלם – או, אם נבקש דימוי מתחום הנהגות, על הסטייה מן הדרך הנתפשת על ידי הממסד כדרך הישר. העונש הוא שלילת האבהות. להיות אב, פירושו לקחת אחריות על ילדך –  זהו אחד המסרים המרכזיים העולה מן הנובלה, שפן אחר שלה (שאלמלא הוא לא הייתי מרשה לעצמי לנקוט במונח המשוקץ מסר) הוא (יש לחשוד) היענותה לאתגרי השעה  שהעמיד לסופריו השלטון הסטאליניסטי: לחנך את הקורא, ליצור מודלים עמם יוכל להזדהות, להציב במרכז היצירה אנשי עמל, לרומם את הקולקטיב ולגנות את האינדיבידואליזם.
ובכל זאת, לא הייתי ממהרת לראות ב"נערה במטפחת האדומה" יצירה מגויסת, כי בה במידה שניתן לזהות בה מסרים כגון אלה שציינתי ( ככלל, הוויית העובדים במרכז התובלה מתוארת בה באהדה רבה)  ניתן לקרוא אותה דווקא כיצירה חתרנית, על גבר נועז שסלל לבאים אחריו את הדרך, או על גבר שמפלתו באה עליו דווקא בשל להיטות יתר לבצע משימה בעלת חשיבות לאומית ( קירגיזיה, חשוב לציין, הוקמה על ידי לנין וסטאלין). כך או כך, "אהובתי במטפחת האדומה", מציעה לקורא המוכן להרהר בה הרבה יותר מעוד מלודרמה "ססגונית" על אהבות כפריות הרריות אסורות.

פורסם ב"ספרים" הארץ

 

 

תגובה אחת

  1. שהם, תודה על הכתבה הנותנת חשק לרוץ ולקרוא.

    לפני כמה שבועות קצרים קראתי את ג"מילה וטעמו הערב עדיין בפי. המלתצי לחברותיי: "ספר קטן-סיפור גדול" … מאוד דומה למה שכתבת כאן.
    אין לי ספק כי אקרא אותו. תודה לך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשהם סמיט