אמירה הס
  • אמירה הס

    האמת שהביוגרפיה שלי זה לא מה שהביוגרפיה שלי אומרת.  יש ביוגרפיה נשמתית שהיא בעבורה מיצגת את חיי. אבל: עליתי ארצה מבגדד ב-1951 עם הורי ואחי הצעיר ראובן. סיימתי בי"ס סליגסברג במגמה הלבורנטית.  צבא. נשואין. גרושים. שתי בנות 3 נכדים.  קורסים רבים ושונים ביניהם שנה או שנתיים באוניברסיטה למדתי ערבית. הופעתי בכמה הצגות בתאטרון הקהילתי בקיראון ובתאטרון החאן במונולוגים ודיאלוגים. בקיר און הייתי האמא של ורדהלה של חנוך לוין. ובחאן בלונש מחשמלית ושמה תשוקה ואחת המשוגעות משאיו.  מאוד אוהבת לשחק בתפקידי משוגעת. בילדותי הייתי בפינת הילד אצל נעמי צורי ואסתר סופר. ושרנו "דוד ירח בשמים לא עצם את העינים. כל הלילה לא ישן במקטרת מעשן.  אולי בגלל זה אחר כך יצא לי הספר וירח נוטף שגעון.  מי יודע? היו לי שתי תערוכות ציור. אחת בגלריה עמליה ארבל ואחת בירושלים בגלריה אנתיאה. היו שבחים על יצירתי בעכבר העיר.   האמת שאני מרגישה מפוספסת.  נגיעות על קצה המזלג בכמה שטחים ולא מצאתי למה אני בדיוק מתאימה או למה אני שואפת.  בזבוז שלם של חיים בלי עבודה של ממש ובלי משכורות. אף כי תקופה די ארוכה עבדתי בלשכת העתונות הממשלתית ולפני כן לפני נשואי הראשונים על חוזה של משרד החוץ במחלקה לשתוף בינלאומי.  מאז שכחתי מה זאת עבודה כי השירה גרפה אותי מהמציאות והלאה. הוצאתי 6 ספרי שירה. באקראי אספתי מאלפי שירי קבוצות שירים ופרסמתי. אני אדם מפוזר שלא יודע איך לנהוג במציאות הממשית. ואיך לכוונן עצמי שאובן בנהירות רבה יותר.  השירים שורפים אותי. לא מרפים ממני.  לפעמים קשה לי לעמוד במעמסה. לפעמים כמעט בקריסה נפשית. לפעמים בקריסות פיזיות.   עולמי צר צר מאוד אף כי פעם היה מאד רחב ושאף לדעת.   עם הזמן אני הולכת ומצטמצמת בתוך עצמי.  זה הגיל כנראה. וזה מציק.  הולכת ונעלמת אל תוך עצמי.  אני מרגישה שאני מפסידה את יפיים וחכמתם של האנשים.

ציור

יעל ישראל ותמי קאלי אתגרו אותי לכתוב ספור על הלידה שלי וספורי בגדד.  אבל לפני כן
אני רוצה להציג ציור או בעצם חלק מפורטרט שציירתי .  חלק שמאלי של הכתב והפס לצדו בפוטושופ.

25 תגובות

  1. מאוד מאוד יפה ועוד מאוד אחד

  2. אמירה , איזה ציור יפה ברוכת כשרון שכמותך , וגם הפוטו שופ – סחתיין.
    מחכה לסיפורים.
    שנה טובה וחתימה טובה

  3. יושבת בשורה הראשונה ומחכה לפתיחה של 10 אצבעות. תיוולדי אמירה.

  4. הצד הימני, ביצוע יפה.והסה"כ מעניין ככריכה לספר.
    האם זה שהמלבן בפוטושופ גולש לתוך הציור זה בכוונה? הוא יושב בדיוק בקו הלחי המצויירת.

  5. אמירה, העין שחוותה כל כך הרבה, מביטה בי. אבקש ממנה לפתוח את פיה, לרדת אל סוף דעתה – אני מקשיבה.

    (ציור מקסים)

  6. אִינְתִי אַחְלָה מְן אַחְלָם
    וּהָאדָה בִּיג דִיל מְן אְל רְסָּם

    אַשְׁלוֹנְק יָא בּוּלְבּוּל אְל שָׁארְק
    אְל עָאלָאם מָאלְק כָּאנִי לוּנָה פָּרְק

    וּנְחְנָה בָּס סוֹדָה מְעַיְנָה
    וּלְחַיַת מַלְנָה וּוָ"יָה שָׁקָר וּבַּאלָא מַעְנָה!!!

    LOVE UUUUU

  7. אחלה כריכה לספר עתידי. עכשיו – לכתוב.

  8. אוהבת את מבט העיניים בחלק הימני ובשמאלי, רך אך נוקב עם עצב בקצוות מזכיר לי את עיני לאה.

  9. מצטרפת למירי ומחכה לסיפור.

  10. אמירה אהבתי מאוד את הציור ובמיוחד את השילוב של אנלוגי ודיגיטאלי. העיבוד הדיגיטאלי נהדר. נראה לי כמו חומה.
    אחכה לסיפורי בגדד שלך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאמירה הס