גולדפיש משוררת ועורכת

  פורסם ב"עיתון 77" ב2005 הם מפליגים בים הטירני על ברכיו התינוק על ברכיה התיק בתוך ראשה ציפור הנדודים מנקרת כתפיו מוכתמות פסים עבים שחורים של אי רצון לעזוב נוף גלויה נשקף בתוך זרם המחשבה לא יכנס דבר לעיניים מלבד צבע המים גם בלי לפתוח את מוחו לשניים אפשר לנחש על מה הוא חושב לעומת זאת את מוחה הפתוח כמו ...

פורסם במוסף ספרות "מעריב", נובמבר 2006  הם כבר לא ביחד ושום דבר לא יצליח לחבר אותם זה לזו מחדש עכשיו הם חיים לחוד ותינוקם פעם כאן ופעם שם כמתהלך על שתי יבשות  

        פורסם ב"שבו" 16   הם עדיין יחד   התינוק שלהם גדל ויש להם מזל כי הם עדיין יחד משוטטים במרחבי העולם אוחזים בידו דוחפים עגלת ישיבה הולכים יד ביד בערבה צחיחה תנים מאיימים רצים לעברם קודרים השמיים הרקפתיים הסגולים כמו אומרים: צודו בני אדם מאושרים לא מפוכחים בכדי לעזוב ידיים פניה התלויות מתחת לירוק הכובע המנצנץ  בטוחות ...

           זה ברור שהוא כבר לא אוהב כמו פעם אולי מחשבה פה מחשבה שם זיכרון רחוק מפלח. הוא מסוגל להפליג בים בלי להרהר בה לשבת בזנב המטוס אדיש. פעם הוא לא האמין כלל שלזרועותיה יש סוף להפך הוא ראה בזרועות הללו פיתרון והיה מלקק אותן כמו סוכריות. אך כעת כבר שכח את כישופן גם את מערת גופה ...

הם שוכבים בחושך אחרי שהתעלסו שעות ארוכות הוא נוטל את כף ידה ומוליך את אצבעותיה על מסילות שיניו דופק עם האצבעות על שיניו החזקות בבוקר הם מתעוררים עם הזריחה הנוף עוצר נשימה יורדים לכיוון האורווה ללטף את ראשו של הסייח היא מעבירה אצבעות בחרושת העור המתנועע כנחש בכיוון הפוך לבשר אחר כך היא מתכופפת לאדמה ואוספת נוצה  

       *   כשנעשה ילד אם נעשה אי פעם ילד הוא יראה כמו אותו תינוק ורוד ועגול שהציץ בי מכרזת ענק בקניון אצמיד לליבי מוצץ שחור ואלך קודחת נפוחת בטן ברחבי העיר לחפש פיז"מה רכה בשבילו רכה כמו פרוות ארנב אפסוק בהחלטיות למוכרת היפה היא תמולל באצבעות חלקות בד תכלכל כזה  תשאל ופיה כממתיק סוד לא כזה  רק שחור אפסוק ...

    פורסם בגיליון "שבו" 14 כשנעשה ילד אם נעשה בכלל אאכיל אותו בדייסה ישוב על כיסא עץ מרוקע חיילים בתוך היער המכושף שעל הפיז"מה שלו יתרוצצו חיות קדמוניות למה לך להלבישו כך תשאל השכנה מציצה מתוך הסיר המומה הילד לעס כפית עשויה בד  גדושה קשרתי פעמון לעורפו ויצאתי למסדרון שומעת קולות יניקה בחשיכה כאילו נקלעתי למכלאת חזירים בלילה עשרה חזירים ...

הכתבה התפרסמה היום בגיליון "טיים אאוט"/מוסף ספרים כביסה בציבור   "בארבע עיניים: ז"אן פול סארטר וסימון דה בובואר", הייזל רולי מאנגלית: עפרה אביגד וטל ארצי כתר עברית, 394 עמ"   בתום הקריאה עולה התחושה כי הספר אינו מנסה לקלף את קליפות ההילה הרומנטית ולגעת בבשר המציאות, אלא להפך – הוא רק מעצים את המיתי ושופך זוהר על מה שזוהר ממילא ...

            בימים אלה ימי רבין הנה כתבה שלי שהתפרסמה בדיוק לפני שנה בnrg   על ספרו של רן יגיל  "הרביניסט האחרון"  http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/503/749.html            

        הם ברוגז מונחים על שולחן העבודה מסך מחשב דקיק מפריד ביניהם גופו הקטן שעון על המדפסת ישבנה מונח בתוך מעגן העטים המחורר אין לה מושג אם הוא חי בכלל אילו אפשר היה לראות מה מתרחש מעבר לאותיות אולי אפשר היה לדעת מה מתחולל במוחו אבל היא לא מעלה בדעתה לעקוף את המכשולים במקום להביט לצדדים ולחפש אותה ...