בננות - בלוגים / דפנה שחורי / חשבתי לגרוב גרבי לילך
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש ''''''''''''''''''''''''''''''''גולדפיש'''''''''''''''''''''''''''''''' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות ''''''''''''''''''''''''''''''''שבו'''''''''''''''''''''''''''''''' האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו'''''''''''''''''''''''''''''''' שבעריכת פרופ'''''''''''''''''''''''''''''''' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון ''''''''''''''''''''''''''''''''סאם ישכיב אותי לישון'''''''''''''''''''''''''''''''' הופיע אף הוא בהוצאת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו''''''''''''''''''''''''''''''''.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות.  כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג''''''''''''''''''''''''''''''''-מעריב  זכתה (פעמיים)בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

חשבתי לגרוב גרבי לילך

על :חשבתי לגרוב גרבי לילך / הוצאת עכשיו/2003מאת:פרופ" גבריאל מוקד

דפנה שחורי היא משוררת צעירה ומעולה, שהתחילה לכתוב במחצית השנייה של שנות ה80 – בהיותה כמעט ילדה. היא פירסמה את קובץ – שיריה הראשון, "סאם ישכיב אותי לישון", בהוצאת הספרים "עכשיו", יחד עם אחותה, המשוררת שבי שחורי. כבר בקובץ הראשון הזה בלטו תכונות מובהקות של ייחוד אישי ויצירתי, התקסמות ויכולת תיאור שבמרכזם נופים צבעוניים המזכירים סיפורי אגדות. בשירי דפנה שחורי בולט סוריאליזם שביסודו פאנוראמה של בעלי – חיים ממשיים ומדומיינים, ובצידו מצויים גם מבע ותפישה אותנטית מאוד של חוויות נעורים. ניכר כי המשוררת נתברכה ב"ראש צעיר" ובתפישה רגישה וחדה של עצמה ושל בני דורה והיא מבטאת דינאמיקה של נעורים בכלל ויחסים ארוטיים ומשפחתיים של בני – זוג צעירים בפרט, כאילו בהמשך לשנות ה"סיקסטיז" לקראת הרבע האחרון של המאה הקודמת ותחילת המאה הנוכחית. לפנינו משוררת הנאחזת, גם בלב סערת – רגשות, באיים של שלום ויופי, שיכלו לשגשג, ואפילו להיות דומיננטיים, אילמלא הפוליטיקה, ההיסטוריה והסוציולוגיה הקשות של הארץ. בספרה הנוכחי, "חשבתי לגרוב גרבי לילך", ממשיכה דפנה שחורי את הקו האימאז"י המרכזי, רב – התמונות של שירתה (היונק בוודאי מנופי הגליל ליד כפר – הטבעונים אמירים בו נולדה); אבל תוך הוספת נגיעות מופשטות ופסיכולוגיות מקוריות שונות. היא מציבה את עצמה כאן בביטחה כדמות משמעותית בקבוצה של משוררים צעירים מרכזיים ממשתתפי כתב – העת "עכשיו" וכממשיכה אמינה של מסורת יוצרות השירה בארץ. הספר הנוכחי הוא הראשון בסידרה המחודשת של ספרי "עכשיו". 

 

5 תגובות

  1. כיף לקבל התייחסות כזו

  2. על פניה היא נראית כמו הרשימה שגבריאל מוקד נוהג לרשום על הכריכה האחורית .
    כדאי להבהיר את הפרטיםה אלו עבור הקוראים שידהמו למצוא את בעלת הבלוג כותבת על עצמה בגוף שלישי.

  3. היי דפנה , זה מנואל
    היינו שותפים לאותם זרמים, זוכרת?
    נפגשו באלמוג בקצה הדרומי של השונית.באת אלי.לא אשכח את הפגישה הראשונה,כשראיתיך, מוזהבת
    זוהרת תנועותייך האלגנטיות, סנפיר סלסול חמוקיים ימינה שמאלה
    זימייך הנפערים לרווחה…
    אז מה שלומך
    באילו מחלקי השונית את מניפה את סניפירייך chica
    את יודעת יש כרישים וכל מיני
    יצורי טרף שם
    אני עצמי לכוד בזרועות תמנון
    רב זרועות
    דברי איתי

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי