לא ילדתי על ברכיך
לא ילדתי על ברכיך
ילדתי בבית חולים על מיטת יולדות
לבושה חלוק ירוק ומעלי המיילדת שחורת הקוקו
משככת את כאבי בתרופות
כשהרופא בא נבהלתי
היו לי הזיות
לא ילדתי על ברכיך בשדות
מול הנוף
כבר מאוחר לעשות זאת
כבר לא אלד יותר תינוקות
מעולם לא עשיתי מה שרציתי
לשבת עירומה על ברכיו של גבר שעיר
זקנו שוכב על הרצפה כמו שמיכת צמר
גופו גדול כחומה
אני נתלית על עורפו וצועקת מילים שהייתי אומרת אם לא הייתי מתביישת
היינו יוצאים לצוד את מלך החיות
זוחל על גחונך נענש על חטאיך נחש צפע מתקרב לקרסוליך
אם היית חזק מספיק לא היית נותן לחיה הזו להרוס את חייך
מעניין לקרוא לעומת הקודם. ההוא סוריאליסטי, קצת כמו סרט אימה פיוטי, לפחות כפי שאני קראתי אותו. מין אנקת גבהים כזה. מבינה עכשיו יותר את התגובה שלי קודם?
לעומת זאת, זה יותר "ריאליסטי", יותר צפוי באיזה שהוא אופן. ההוא הרבה יותר מוזר והזוי, ואול בגלל זה, יותר חזק לטעמי.
וגם זה נקרא כמו סרט. את מאוד קולנועית בשירייך. ממש רואים תמונות.
כן.. אני מסכימה איתך . השיר הקודם אכן נכתב ראשון הוא חזק יותר בעיני ולו התהילה
אני גם רואה כל הזמן תמונות שזה קצת מכביד על ההתנהלות היום יומית. אם תגידי לי למשל חלב מייד אני אראה המון לבן ורק אחר כך אחשוב הלאה
סיפור המשך מצער ומפוכח. אבל את ממשיכה בעקשנות לפנטז .