כשאלון הלך הוא שכח
אני נשארתי ולא שכחתי
את מה שאלון לא זכר
אני זכרתי היטב
ולמען אזכור יותר
תליתי לראשונה בחיי דגל ופרשתי אותו אל הרחוב
ומה הוא עשה?
לקח את שולחן המטבח
משטח עץ שגולף
ולתוכו יצק את הזיכרון:
שתי רגליי
סנפירי דג
בגד הים של חופשת הזהב
כפלי הזיכרון בין העיניים
והשפתיים הצמאות תמיד לעוד.
את אזורי השכחה המוצלים
חשף אל האור שבא מהים
זהב אחר הצהריים שפך שמיכת פז על העפעף
תפזורת חולית על הגווייה
ששוכבת לראווה לנגד עיניך ולא בוכה
מספיק כבר לחתוך בבשר
די
די
זה מאוד נכון שהוא שכח ואת לא, אני מכירה את הנדנדה הזאת, יש אנשים שאני מחזיקה להם את הזכרונות, וזה סודי, הם יודעים לא יודעים.
הבכי והכאב בעצם מטשטש ומוחק את הזכרון, מחדד יותר את הדמות שלך… ואולי זאת הדרך לשכוח.
להתראות טובה
הי טובה
הבכי והכאב שלו או שלי?
זה באמת לא ברור
היי דפנה
אני יכולה לומר שבכי מטשטש, הכאב מפסיק להיות ספציפי, זה תמיד זולג לעוד מקומות נפשיים, שהיו מוזנחים עד כה.
אני יכולה לומר לך מסיוני כל פרדה שהיתה לי עשתה אותי יותר חכמה, ויותר קרובה אל עצמי.
אבל אין ספק שזה כואב,
כואב לא הורג, מילותי לא יעזרו, כי הכאב שלנו בא, ומציף.
באהבה רבה טובה
מותר להתאבל כמה שיותר, עד שייגמר הכאב עם הזמן – ולהתחיל מחדש.
mitablim al ametim.rak aleem.
לאדון או לגברת שמתיימרים לכתוב אנגלית מוזרה
מה המשפט הזה רוצה לומר
תודה.
עוד אבינו חי?