גולדפיש משוררת ועורכת
ללדת על ברכיך
נשב בנוף בדמדומים
כשיתחילו הצירים
אני אשב על ברכיך
כמו על כיסא מיילדים
עירומה
ומתחת כבר הכנת את המצע
קערת חלב עיזים חמימה
לשם יגלוש היצור שלנו
עיוור וחם
מכוסה ערפל קרומי לבן
ואתה תלקק אותו
עד שיתגלה לשנינו
ללדת על ברכיך
נשב בנוף בדמדומים
כשיתחילו הצירים
אני אשב על ברכיך
כמו על כיסא מיילדים
עירומה
ומתחת כבר הכנת את המצע
קערת חלב עיזים חמימה
לשם יגלוש היצור שלנו
עיוור וחם
מכוסה ערפל קרומי לבן
ואתה תלקק אותו
עד שיתגלה לשנינו
אהבתי
כל כך חושני
אוי אוי אוי אוי אוי. ממש סרט אימה. נבעתי. עשה לי כאב בבטן. בחיי.
למה??לא הבנתי את רוח התגובה
לא יודעת, זו ההרגשה שקיבלתי מהקריאה, של משהו קצת מפחיד, ספוקי כזה. אבל אולי זו רק אני. בזמן האחרון אני רואה בכל דבר כל מיני זוועות. חחחחחחח…. תשאלי את מירי. גם אצלה אני ראיתי זוועות.
מצד שני זה הקטע, מירי אמרה חושני, אני אמרתי מפחיד. איזה פרשנויות מקוטבות. ואולי לא? אולי הקצה האחר של חושנות ומיניות הוא פחד? מי יודע.
בכל אופן, ראיתי את זה ממש כמו סרט.
מאוד קולנועי.
יעל
הפוסט שפרסמתי לפני כמה דקות, שהוא המשך של השיר הזה-אולי תשובה, וויזואלי ואכן מזוויע
גם אני לא מבינה מה מזויע פה.
אילה ההיא מדוב המערות עם חברה לחיים החמוד שסובל הכל. היא יושבת עליו והם יולדים ביחד. איזו הרמוניה שמימית ארצית כל כך.
איזה תיאור קסום – אפשר לחוש את הרגע, את הבריאה. חייתי, מרגש ונכון כל כך.