בננות - בלוגים / דפנה שחורי / יותר מידי 'לטיפות' בבלוגייה שלנו מה דעתכן/ם??
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש ''''''''''''''''''''''''''''''''גולדפיש'''''''''''''''''''''''''''''''' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות ''''''''''''''''''''''''''''''''שבו'''''''''''''''''''''''''''''''' האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו'''''''''''''''''''''''''''''''' שבעריכת פרופ'''''''''''''''''''''''''''''''' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון ''''''''''''''''''''''''''''''''סאם ישכיב אותי לישון'''''''''''''''''''''''''''''''' הופיע אף הוא בהוצאת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו''''''''''''''''''''''''''''''''.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות.  כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג''''''''''''''''''''''''''''''''-מעריב  זכתה (פעמיים)בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

יותר מידי 'לטיפות' בבלוגייה שלנו מה דעתכן/ם??

יותר מדי לטיפות ונשיקות מעניקים זה לזה דרי הבננות

 

מוטי גלדמן הגיב לפוסט שפרסמתי ["חשבתי לגרוב גרבי לילך"] בשתי מילים:"הקיטש והנורא". אני מצידי שאלתי אותו בתום לב האם התכוון לכך שהשיר קיטשי ונוראי לטעמו או שפשוט חברו להם יחדיו בשיר הקיטש עם הנורא. מוטי השיב מייד ש "חס וחלילה" וכי התכוון לאפשרות השנייה. אני חייבת להודות כי תשובתו "אכזבה" מעט את "נפשי המזוכיסטית" אשר צמאה גם ל "חבטות" ולא רק ל "לטיפות" ול"נשיקות" תומכות מדיירי הבננות שלנו 

 

וחשבתי לי שאת הבלוגייה שלנו מאכלסות יותר ויותר תגובות המסתכמות ב "אהבתי" "חזק" "יפה" וכו" תגובות שבאות לפעמים על חשבון ביקורת ממשית -קשה ככל שתהיה.

אני אישית דווקא צמאה לביקורת מטוב ועד רע – בעיקר אם היא מנומקת.

תגובות קצרצרות ותומכות גורמות לטעמי להיעדר דיון ממשי בטקסטים והלא הבלוגייה הזו היא היא המקום לדיון אמיתי, לא??

 

ושלא תבינו אותי לא נכון כי אני חושבת שגם (לפעמים בגלל קוצר זמן) מילה טובה וקצרה של קוראים כתגובה על טקסט היא חשובה ומעודדת(ואני תמיד שמחה ואשמח לכל תגובה) אבל יחד עם זאת ולאחר שחלפו כבר כמה חודשים מאז פתחתי את בלוגי אני חשה יותר ויותר מחסור בדיון של ממש

 

מה דעתכן/ם???

 

61 תגובות

  1. מקודם קראתי את ההודעה שלך למרדכי וחשבתי לעצמי שאם את רוצה שיגיבו לך מטוב עד רע את צריכה לייצר סוג של דיאלוג עם הסביבה, האם את עושה זאת? אני לא ראיתי שום תגובה שלך כאן, אני כאן כבר כמה ימים.
    שנית, קשה לבקר יוצר אחר, אם לא רוצים להעליב אותו, ואם האטמוספירה כאן מפרגנת בלבד. היום, לאחר שכבר הגבתי מספר פעמים לאמיר אור, והוא לי, הרשיתי לעצמי לבקר בית מסויים בשיר שכתב, שלטעמי מנחית את השיר. זכותו לבקר את תגובתי, אבל תגובה כזאת, כאמור, הרשיתי לעצמי רק לאחר שהכרנו אחד את השני קצת. אם את מצפה לדיאלוג אמיתי את קודם כל צריכה ליזום אותו. אני הגבתי כאן ללא מעט אנשים היום, אולי יצא מזה דיבור אמיתי מתישהו. אישית הייתי בפורומי יצירה ברשת שהרגשנו בנוח לומר את דעתנו על היצירות, הרי הרבה אנשים יוצרים כאן, ובטח שיש ושצריכה להישמע ביקורת, לי יש מה להגיד אבל אני נוצרת בינתיים, לא מתחשק לי להיות המכשפל"ה כאן, אם כי תגובות גורפות על כל אפצ"י של "איזה יופי" יבריחו אותי מפה בסופו של דבר.

    • יודית

      אני מודעת לבעייתיות שיש באמירת אמת אבל גם אמת כואבת יכולה להתקבל באהבה או הבנה-תלוי כמובן איך היא נאמרת.לא תמיד צריך להיות "מכשפה"כדי לומר אמת. אפשר להתייחס לביקורת לא חיובית על טקסט כביקורת בונה שמייצרת עוד ועוד תגובות שמשמשות בסופו של דבר מעין מראה לכותב
      כי אדם קרוב מידי אצל עצמו

      • דפנה, זה תלוי למי את מגיבה, את צריכה להכיר לפני, את זה אני יודעת מניסיון ארוך ברשת. בנוסף, בשביל להרויח ביקורת את גם צריכה להגיב לאחרים, לייצר דיאלוג.

  2. יש עם זה בעיה, דפנה.
    ראשית, זה מצריך תקשורת אוהדת וטובה ברמה הגבוהה ביותר. קל מאוד להתחכם קצת או לשכוח את רגשות הכותב.
    לטוב או לרע, אני עורך ומלמד עריכה כבר שנים רבות, ושלא כדרכי, כשנכנסתי לבלוגיה נידבתי כמה הצעות עריכה.
    אבל די מהר הבנתי שכאן זה עלול לפגוע גם כשהכותב מבקש את זה, ושבאמת לא זה המקום הראוי.
    משתי סיבות: האחת – שאי אפשר ממש להסביר את מערכת השיקולים במלואה בפורמט הזה.
    והשניה – שלא פעם, גם אם אתה עושה את זה במלוא האהדה לכותב, עצם העובדה שזה נעשה קבל עם ובלוג לא מקלה עליו.
    אולי עדיף להצביע ספציפית על מה שטוב בעינייך כשאת מבחינה במשהו כזה, ואם יש לך פנאי ורצון – גם לחלוק משהו ממחשבתך מעבר ל"אהבתי". בנוסף, כדי שלא ניפול פה ל"אליפות הקונטרות" נדמה לי שאם משהו ספציפי נראה לך בעייתי עדיף לנסח את ההשגה שלך כשאלה. זה אותו דבר, אבל נותן מקום לאפשרות כלשהי שלכותב היתה סיבה שנעלמה לרגע מן העין.

    • אמיר

      כמובן שחכם רגיש ונבון תמיד לנסח השגה כשאלה

    • דפנה שחורי

      ועוד דבר

      מידי פעם מזכירות הבננות בלוגס קבוצת תמיכה, ולא שאין בזה קסם אבל יחד עם זה יש בזה משהו מקומם בעיקר כשמדובר בטקסטים, בעומקים, במנהרות פתלתלות ,בחריצים, בפריצות,ביופי, בשיאים אוטונומיים שיצאו מכלל שליטתו של הכותב אותם, בהתקוממות כנגד הדודות הטובות המעודדות אותך כל הזמן כמה אתה יפה ותהיה חזק מול העולם.
      העולם כידוע לנו מתוק ואכזר

    • דפנה שחורי

      ועוד דבר

      מידי פעם מזכירות הבננות בלוגס קבוצת תמיכה, ולא שאין בזה קסם אבל יחד עם זה יש בזה משהו מקומם בעיקר כשמדובר בטקסטים, בעומקים, במנהרות פתלתלות ,בחריצים, בפריצות,ביופי, בשיאים אוטונומיים שיצאו מכלל שליטתו של הכותב אותם, בהתקוממות כנגד הדודות הטובות המעודדות אותך כל הזמן כמה אתה יפה ותהיה חזק מול העולם.
      העולם כידוע לנו מתוק ואכזר

      • טוב, אני חדשה פה, לא מכירה את הדודות, אישית אני מצולקת קרבות רשת, לא מפחדת להגיד את דעתי, אבל מכירה את הבעייתיות. כל האווירה תשתנה כאן ברגע שאנשים יגיבו באמת, אנשים יפתחו ליגות בעד ונגד, וכל ביקורת תהפך למלחמת חשבונות. הרי קנאת סופרים זו מכה מההפטרה. פורומים שלמים מתפרקים בגלל העניין, מצד שני, רק ליטופים בלי אמירה מהותית זה באמת משעמם.

        • דפנה שחורי

          יודית

          צריך למצוא את שביל הזהב

          מי יכול לעזור לסלול אותו???????

          • אין שביל זהב, לא במקום הזה, עם הצפיפות הזו. הכי הרבה יהיה פה שביל קליפות הבננות שעליהן כולנו נחליק בחדווה עצומה

          • דפנה שחורי

            יניב

            הומור הומור בסוף נחליף מזומני חול במים

          • עניתי לך, את לא מגיבה פה לאף אחד. כשתגיבי תייצרי דיאלוג, ומתוך הדיאלוג תוכלי גם לבקר. כך אני נוהגת וזה עובד.

          • דפנה שחורי

            יודית

            את בסך הכל שבוע או משהו כאן בבננות אז לא קראת תגובות שלי
            אני מגיבה דווקא
            השבוע הייתי מנותקת קצת

    • דפנה שחורי

      ועוד דבר

      מידי פעם מזכירות הבננות בלוגס קבוצת תמיכה, ולא שאין בזה קסם אבל יחד עם זה יש בזה משהו מקומם בעיקר כשמדובר בטקסטים, בעומקים, במנהרות פתלתלות ,בחריצים, בפריצות,ביופי, בשיאים אוטונומיים שיצאו מכלל שליטתו של הכותב אותם, בהתקוממות כנגד הדודות הטובות המעודדות אותך כל הזמן כמה אתה יפה ותהיה חזק מול העולם.
      העולם כידוע לנו מתוק ואכזר

    • אמיר כיף איתך אתה כל כך נותן מעצמך. וזה מענין ומרתק אותי, אין לי ספק שאתה מקצוען.
      שותה את דבריך
      להתראות טובה

  3. זו דרך לשפוך על מישהו משהו שלילי בלי שהוא יראה אותך… פגע וברח.
    האמת? לא אוהב.

    • דפנה שחורי

      אמיר

      אני רואה את זה כזריקת גיץ שתצית מדורה שתחמם בסופו של דבר

      כמובן שאפשר גם לנקוט בדרך של שתיקה ושתיקה היא כידוע גם סוג של ביקורת

      • ואפשר גם לפנות באופן אישי במייל (או יונת דואר, איך שנוח, על מי אני עובד)

      • ראשית, עדיף לקרוא ולשתוק מאשר לא לקרוא.
        אבל אולי עדיף גם לשתוק אם את לא מוצאת משהו בונה או דרך דיבור שאפשר לומר בפורום פומבי כמו כאן.
        כמו שיניב אומר, יש גם אימיילים, וגם שם בסופו של דבר חלים אותם כללים של תקשורת טובה בין אנשים, לא?

    • מי שמבקר שיהיו לו ביצים לבקר, למה בעילום? פחדנות. אבל אין ביקורת גם בעיתונים לא? מי בכלל מבקר שירה למשל? ועוד מנמק.

      • צודקת. את הבנתי לגבי אופן פעולתם של מבקרים את מוזמנת לקרוא ב"געגוע למשמעות"
        http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2978&blogID=182

        יש לא מעט חוקרים ומבקרים שבונים היררכיות ופנתיאונים ובעצם הם לעיתים קרובות המנצלים והמדכאים של היוצרים והקהל גם יחד.

        • אני לא אוהבת את הפוסטמודרניזם, ועוד יותר לא אוהבת את הפופוליזם, משהו התערער בתפיסה שלנו, פתאום זונות מסכנות שמנוצלות על ידי סרסור הופכות לנשים חזקות, או פמיניסטיות, עושה רושם שלאנשים מסויימים התחפפו הברגים והם שכחו מה טוב מה רע, מה כהה מה בהיר, הפטפטת הפוסט מודרניסטית מייגעת אותי. אבל הכי גרוע זה הניסיון למצוא חן בעיני כולם. תחשבו על זה, יונה וולך היתה כל כך נהדרת אם היתה מנסה למצוא חן?

      • דפנה שחורי

        יודית

        אני לא בטוחה שאת מכירה ביקורות שלי כי אני דווקא הולכת על כל הקופה כמו שאומרים ולפעמים גם משלמת על זה ביוקר

  4. מצחיקולה, אני קראתי את התגובה של מוטי וישר הבנתי שהוא התכוון בחיוב. אוי דפנה את באמת מזוכיסטית כנראה חחחח

    לעניין, אני חושבת שיש פה לפעמים כל מיני ביקורות ועצות על טקסטים. אגב, הדיון הזה שהעלית נערך כאן כבר כמה פעמים בעבר. אני אישית בעד זה שהבלוגיה נקייה יחסית ממכות מתחת לחגורה, ושאם ישנה ביקורת היא מעודנת. הייתי בבבלוגיית רשימות ושם תוקעים לך מקלות בתחת, וזה ממש לא נעים. ומנסיוני, קל מאוד להידרדר מ"ביקורת בונה" למקלות בתחת. אז בעיני זה בסדר ככה.

    אני סבורה שיש עוד מטרה לקהילה כזו מבלבד ביקןרת, למשל להיחשף ליצירה של אחרים שלא הכרנו, זה נפלא בעיני. לפעמים נוצרים פה מין פוסטי המשך בנושאים מסוימים, ולי זה כבר הביא "רווח" כמה פעמים. והיו פרויקטים של תרגום, וכאלה. כך שיש כאן דינמיקה של קהילה, וזה אהוב עלי.

    אני אישית כותבת מילה אחת או שתיים כי רוב חיי אני עסוקה ביקורת מקצועית, ועריכה מקצועית, ולימוד אחרים, אז אין לי כוח וחשק לעשות את זה גם כאן ולהכביר תילי תילים של מילים. אני רוצה לקרוא כקוראת מן השורה, אם אהבתי אני בגיבה במילה או שתיים. אני לא רואה רע בזה.

    תאמיני לי שאווירה לא נעימה עם עלבונות מגעילים, כפי שבלוגיה יכולה להדרדר, זה דבר מאוד מאוד לא נעים.

    • יעל

      כמובן שעל הנפלא שהוא ברור- כמו פרוייקטים של תרגומים וכו"- אין מה לדבר. כוונתי היתה יותר ביקורת בונה פחות אווירת תמיכה(באופן הדודתי), אבל לא חלילה עלבונות מגעילים

    • דפנה, יש בכלל ביקורת בונה? אני מבקרת, את מבקרת. בואי נדבר תכלס.

      אני עוסקת בזה 25 שנה, בתחומי ספרות וקולנוע. מנסיוני, אין באמת ביקורת בונה, וביקורת באה באמת לעיני הקורא, לא לעיני הסופר.

      הוצאתי 3 ספרים לאור, ועוד ספר ברשת בויי נט, קיבלתי הרבה חרא על הראש. את חושבת שזה עזר לי לשפר את עצמי כסופרת? את חושבת שמישהו מהמבקרים כתב מילת חוכמה שיכלה לעזור לי? אל תהי נאיבית דפנה, האמת , אין דבר כזה ביקורת בונה.

      יש עריכה, זה כן. בעריכה למשל יש משהו בונה, ואני קיבלתי את זה מעורכיי הנבונים אלי הירש, מוקי רון וחנן חבר. והיום אני יודעת להעניק את זה לסופרים שאני עורכת אותם.

      אבל בביקורת אין שום דבר בונה, גם אם היא לא קטלנית. ובדרך כלל כשלא אוהבים הביקורת נעשית ארסית, ככה זה. גם אצלך דפנה. קראתי כמה ביקורות שלך בנרג", וגם את קוטלת. האם זה עוזר לסופר? תמהתני.

      לגבי בלוגיה, כאן בכלל החוקים אחרים לדעתי. בלוגיה היא או קבוצת תמיכה, או קבוצת יריקות. אין באמצע, מניסיון של שנתיים. אם חלילה זה יגיע הנה, ואני משתדלת כמיטב יכולתי שלא יגיע, אז יהיה לי עצוב מאוד, ואולי אני אפרוש גם מכאן ואלך לייסד לי מקום חדש. ברגע שיש רוע, הכול נסגר, וגם קשה כבר לפרסם בלב נקי כי את פוחדת כל הזמן.

      אני גם בכלל לא מבינה את הרצון הזה לשלמות, לטקסטים טובים בלבד. ומי בכלל יקבע שטקסט הוא טוב? טוב, יודית כבר הזכירה את הגישה הפוסט מודרנית. גם אני בעדה. מי יקבע מה טוב, דפנה? זה לא מגיע לכאן, לזה שמי יקבע מה זה טוב? בואי נזכיר את הרשימה שכתבתי על דולי סיטי, בעיני הספר הזה הוא די זבל. את חושבת שהוא חשוב או מצוין. אחלה. מי יקבע מי צודקת? יש באמת מישהי שצודקת? אנא החילי זאת גם על הבלוגיה. את אומרת שקראת כאן שיר של משוררת נחשבת שלא אהבת. ואם מישהו אחר אהב? אז מי צודק, את או הוא?

      אני טוענת שזו בעיקר גישה אישית איך להגיב. אם בא למישהו לכתוב "ביקןרת בונה", שיעשה זאת. אבל אי אפשר לדרוש זאת מאנשים.

      אגב, כשאנשים לא אוהבים הם פשוט לא מגיבים. גם זו תגובה קטלנית, אולי אפילונ יותר קשה.

      • יעל

        את שואלת מי יקבע מה זה טוב? קודם כל הזמן כמובן שהוא הפוסק הגדול, אך מלבד זאת
        אני חושבת שקיים שיפוט אובייקטיבי ובסופו של דבר תמיד הכריעו ויכריעו לגבי טיבן של יצירות הם היוצרים עצמם. כשאני קוראת שיר ירוד ומביך של משוררת איכותית (ואני מוכנה כמעט להתערב איתך שאין מי שחושב אחרת ממני גם אם-כמה עצוב- כותב כאן אחרת) ונתקלת בתגובות כמו: יפה, אהבתי וכו" אותי זה מקומם. אפשר למצוא דרכים לתת לה להבין כמה הטקסט שלה מביך ואחת הדרכים הנבונות היא לשתוק ולא לטפוח על השכם כחלק מקבוצת התמיכה. אני דווקא מאד הייתי שמחה אם הייתי יודעת לפני שאני מפרסמת שיר או סיפור שיושבים עלי מאות עיניים ואוזניים ומעירים לי על הצרימות אם ישנן..

        איך כתבה יונה וולך?

        המוסיקה מנגנת
        המוסיקה מנגנת
        המוסיקה מנגנת
        בדיוק
        לא גבוה מידי ולא נמוך מידי

        וכך צריך להיות

        • דפנה קשה לי להאמין שאת מאמינה שיש שיפוט אובייקטיבי. יש טעם אישי, שיכול להיות מגובה בהשכלה וניסיון.
          אני כמבקרת נותנת ממיטב השכלתי וניסיוני כקוראת וככותבת כאשר אני כותבת ביקןרת. אבל זה עדיין, תמיד, כפוף לטעם האישי שלי. בשיחה טט אה טט אוכל לספר לך הרבה דברים שממעתי ממבקרים וכו", כל מיני סתירות, דברעם מקוממים, ועוד.

          טוב, אני יודעת שכאן אנחנו חלוקות. קראתי רשימה שלך מטיים אאוט על געגועייך ל"מבקר חזק". אני מתנגדת לזה כמובן ודעתי הפוכה משלך, ולא מפני שאני פלורליסטית גדולה, אלא בעיקר מפני שאני שונאת דיקטטורה של טעם, וזה מה שקורה כאשר יש קובע "חזק". אני עדיין מתכוונת לכתוב על זה פוסט כשייצא לי להתמסר לזה.

          • דפנה קשה לי להאמין שאת מאמינה שיש שיפוט אובייקטיבי. יש טעם אישי, שיכול להיות מגובה בהשכלה וניסיון. אני כמבקרת נותנת ממיטב השכלתי וניסיוני כקוראת וככותבת כאשר אני כותבת ביקןרת. אבל זה עדיין, תמיד, כפוף לטעם האישי שלי. בשיחה טט אה טט אוכל לספר לך הרבה דברים שממעתי ממבקרים וכו", כל מיני סתירות, דברעם מקוממים, ועוד. טוב, אני יודעת שכאן אנחנו חלוקות. קראתי רשימה שלך מטיים אאוט על געגועייך ל"מבקר חזק". אני מתנגדת לזה כמובן ודעתי הפוכה משלך, ולא מפני שאני פלורליסטית גדולה, אלא בעיקר מפני שאני שונאת דיקטטורה של טעם, וזה מה שקורה כאשר יש קובע "חזק". אני עדיין מתכוונת לכתוב על זה פוסט כשייצא לי להתמסר לזה.

          • דפנה שחורי

            יעל

            באמת יהיה מעניין לדבר על זה פעם לא וירטואלית

            ומחכה לפוסט שלך בעניין

  5. זאת שאלה גדולה, אני אישית לא כותבת אהבתי או שאר מילים כי יש לי תחושה שאני נותנת ציון, ומי אני?
    אבל מעבר להכל לא כולם יודעים לבקר… כלומר לשים את האצבע, ויש כאלה שכן יודעים , (הסופרים האמיתיים, והמשוררים) שמתי לב שאם אני רוצה שהם יגיבו אני פונה אליהם, ואז יש תגובה, כלומר שככל שאתה יותר מקצועי קשה לך להגיב כי הדרישות גבהות… זה כמו שאני אצטרך להגיב על מוזיקה, זה מסובך לי…
    בכל אופן מבטיחה לך שאתעמק ואגיב אליך ככל יכולתי, כי ביקשת
    ךהתראותץ טובה

    • טובה

      תגובותייך תמיד מעניינות ומפורטות. תמיד מתקשרות ומסתוריות וקשובות
      ולעיתים ביקורתיות שזה מבורך

      שלך

      דפנה

  6. אני מהתרשמות מהאתר הזה מזהה הרבה חנופה וטפיחות על השכם
    ודפנה שחורי צודקת פחות מידי אמת אמת!!!

  7. יש ב"פוסט" הזה סתירות בלתי אפשריות. למשל: עבור מי את כותבת ביקורת בעיתון (קראתי פעם כמה ביקורות שלך)? עבור קוראי העיתון, לא עבור המשורר עצמו.
    הסתירות יתיישבו לך רק כשתתחילי להבין שפירסום שיר בבלוג זה מהותית בדיוק כמו פירסום שיר בספר או בכתב-עת או בעיתון וכו". ואפילו יותר דרמטי, כי בבלוג הנגישות לקהל קוראים היא הרבה יותר גדולה.
    בכל הנוגע לספרות-אמנות קהילתיוּת היא חולשה, שיר טוב (וביקורת טובה) הוא שיר שמתכוון לנגוע ולהשפיע על כלל אוכלוסיית קוראי העברית. גם קהילתיות וגם תגובות אמיתיות זה, איך אומרים, לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. ואת החולשה הזאת את מנסה כאן לפתור בחטא על פשע, הלגיטימציה לחתום בשם-בדוי היא החולשה/מחלה המרכזית של האינטרנט, תוצאה של אינטרסים מסחריים של בעלי האתרים. בשם שיקרי כותבים שקרים.

    • מירי פליישר

      דפנה רמז
      כשאני כותבת אוהבת סימן שאהבתי כשאני לא כותבת סימן שיש לי בעיות עם השיר, אבל לא מרגישה אנרגיה מספקת לפרט. מזפזפת הלאה ליוצרים המעניינים אותי,הרי יש כזה שפע פה והסבלנות קצרה
      ויש עוד מה לעשות. אגלה לך סוד את ביניהם.המועדפים. וכן ראיתי את הביקורות האמיצות שלך והגבתי באהדה . השירה שלך אפלה כלבבי אבל לא לכל שיר אני מריעה כאמור.שותקת.

      • גם זו גישה מירי

        • וכמובן תודה על המחמאות

          • מבחן חדש לבננות. הנושא עלה על פני השטח, הזיק הוצת

          • לא הוצת ולא בטיח. מדי פעם מישהו מעלה את זה, כבר עשו את זה בחודש השני לבלוגיה על ידי מירי שחם, ותודה לאל שהבלוגיה לא לוחקת לכיוון הארסי, כמו בבלוגיות אחרים.

            מי שרוצה לראות דם, שילך לרשימות. יש שם מספיק מזה.

          • ואני לא מתכוונת חלילה דפנה שאת רוצה דם, הבנתי מה את רוצה, רק שמכאן, ממה שאת מציעה, קל מאוד להגיע לדם ולעכירות. ואז קשה מאוד לחזור לאחור.
            ואני באמת לא חושבת שיש כאן יותר מדי פרגון. האמת, אף פעם אין מספיק פרגון.

          • דפנה שחורי

            יעל

            חלילה לא רוצה לראות דם. אני שמחה שהבנת למה התכוונתי
            ואני בטוחה שהבננות לא ייגררו לעכירות וכו"

  8. אני מודה, אין דבר כזה "יותר מדי לטיפות" בעיניי", ואני גם לא אוהבת את הקישור של אמת עם ביקורת. אם אהבתי מאוד שיר או הזדהיתי אתו, גם זו אמת. הבחנה אחרת שאפשר להציע היא בין תגובה קצרה ואישית "אהבתי/לא אהבתי" (כאשר במקרה השני בדרך כלל שותקים) לבין תגובה מעמיקה יותר, ביקורתית, שכוללת ניתוח של השיר והצעות עריכה. אולי זה מה שחסר לך ולאו דווקא סטירות במקום לטיפות? זה כבר עניין של זמן וסבלנות ואני מודה שבגיחות שלי לאינטרנט לא תמיד יש לי מספיק מאלה.
    ובאמת שאין לי מושג מה זה לטיפות דודתיות. מצד שני כמו שאמרתי אני אוהבת לטיפות, ובשיר השירים גם האהוב נקרא דוד, אז מצדי שיהיו גם לטיפות דודתיות :).

  9. אני איפשהו באמצע. סולד מביקורות מקנטרות אבל לא מוצא סיפוק בליטופים. כתבתי על זה אצלי:

    http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3729&blogID=120

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי