גולדפיש משוררת ועורכת
מתוך: 'שבו' 14
איזה ייסורים לחשתי לתולעת שהשתרעה לצידי על הכרים
מה יש להתייסר זקרה התולעת נקודות מחושים זעירות
שצמחו מגוף הרכיכה המתנועע לקצב המוסיקה
בחיי שהוא כלום אפס דפוק
נשמה שכולה עשן ותו לא
ואת-
את גולדפיש
סנפירי זהב יכולת שחייה מוקד משיכה
רדי מזה חבל על הזמן
לחשה לי התולעת בחשיכה.
ישבנו בגומחת הכר הגדול האדום
והסתכלנו סביב
במרחק צפתה בנו גולדפיש
על גבה ישב דוד המלך
היא נכנסה איתו למים
רכוב על גבה כמו על גמל
שמורות עיניו עצומות למחצה
בריכות עמוקות של זיכרון רע
טוב מאוד בעיניי. מיטבך. דג האגדות
ההזוי מסייע לשכוח את הדחיה והנטישה.
תודה. אכן המוזהב עזר לשכוח