אריק חי בחיפה
ואריאלה חיה בקיבוץ סמוך לחוף הים
הם לא מכירים זה את זה
הם אולי לא יכירו לעולם
למה שיכירו בכלל לאריק חיים משלו
שום מעגל בחייו לא מתקשר
לאחד ממעגליה של אריאלה
אריק מסמיק מעצם המחשבה
שלעולם לא יכיר את אריאלה
ואריאלה אדישה צופה שעות בטלויזיה
בחוטם לח מזיעה מתחת למשקפיה הרחבים
את חוג מכריה היא בנתה בכוחות עצמה במשך שנים
ואין לה צורך ביותר מזה
מתוך:"חשבתי לגרוב גרבי לילך"/הוצ" עכשיו, 2003
היי
זה ממש גדול, הרבה פעמים את חושבת אילו אז… אבל כמו שהשיר שלך כתוב כל אחד בפינה שלו.
אולי בתקופה של המחשב יש יותר סיכוי, אבל ברוחניות של העינין השיר מאוד מדבר אלי, כל אחד תקוע!
להתראות טובה
אהבתי מאוד מאוד. דווקא בגלל שזה כאילו מדוווח במין ריחוק, וכאן בדיוק עולה הבל הכאב והטרגדיה.
תודה
שיר נהדר. מאד מאד אהבתי אותו. תודה.
רעיון טוב…
מה כונתך שזה רעיון טוב?
מבריק.
מילים פשוטות, דיווחיות, ובזב כוחן. ההחמצה מהדהדת.