הם שוכבים בחושך אחרי שהתעלסו שעות ארוכות
הוא נוטל את כף ידה ומוליך את אצבעותיה על מסילות שיניו
דופק עם האצבעות על שיניו החזקות
בבוקר הם מתעוררים עם הזריחה
הנוף עוצר נשימה
יורדים לכיוון האורווה
ללטף את ראשו של הסייח
היא מעבירה אצבעות בחרושת העור
המתנועע כנחש
בכיוון הפוך לבשר
אחר כך היא מתכופפת לאדמה ואוספת נוצה
איזה יופי. ישר חשבתי על הנאהבים מאנקת גבהים.
סתם מילים.
האמת היא שזה נראה מיני-קטע או רגע קטן מילולי מסיפור קצר על צמד נאהבים. המכחול הדקיק שלך הוא העט וההתבוננות בפרטים הקטנים יפה.
ממש מגרה. קראתי ומיד הרגשתי את הרטיבות המדברת, המגרה הזאת, שמוליכה את כף ידי אלי כיפת דבש
מתכופפת לאדםך
החודר
את נזירה את? מדקמרון ברחת!
מתי ייצא הספר היפה שהשירים האלה מצויים בו? אני מחכה. ומה אמור האהוב שבשירים האלה לעשות? לשתוק? לדבר? לקרוא?שתיקה ושיכחה אינן אחיות. לא יד ביד הן הולכות.
והדיבור, מה יה מחירו, על גשר צר הולכים בנעליים ולפעמים בועטים בקרשי העץ ומכאיבים להם. המלים חדות
, פוצעות, ומי לנו יבטיח שהפעם לא יכאיבו לנו. שנה חלפה והשירה שלך רק הרוויחה ואלי גם החיים. נירית בשלה ודפנה בשלה. כך הוחלט שיהיה סדר העולם החדש ועכשיו נסדוק בו סדק?
נירית
בשלה מלשון נמצאת בעולמה או בשלה- פשוט פרי בשל. פרי שהבשיל לו בזכות אותה השתיקה הממושכת?
נמצאת בעולמה. כמו שאומרים בעברית:היא בשלה והוא בשלו.
nirit
call me
03-5442619