גולדפיש משוררת ועורכת
פורסם בגיליון "שבו" 14
כשנעשה ילד אם נעשה בכלל
אאכיל אותו בדייסה
ישוב על כיסא עץ מרוקע חיילים
בתוך היער המכושף שעל הפיז"מה שלו
יתרוצצו חיות קדמוניות
למה לך להלבישו כך
תשאל השכנה מציצה מתוך הסיר המומה
הילד לעס כפית עשויה בד
גדושה
קשרתי פעמון לעורפו ויצאתי למסדרון
שומעת קולות יניקה בחשיכה
כאילו נקלעתי למכלאת חזירים בלילה
עשרה חזירים בערך שרועים צפופים על אבן רכה נושפת
מחזיקים בקבוקי בשר ונושמים
זו המוסיקה של החיים אלה החיים
לא רחלות דקות רגליים
מדלגות מעל קערות הדייסה לעבר הנהר המפכה שבמעבה היער
פתאום צלצל הפעמון חזק
מספר פעמים היכתה לשון הענבל להעיר אותי
את האחות גרים שחיה בעולם הסופר נני ובכל זאת מוצאת איזה יער גותי מאחורי המגזינים הורודים להורים.
אהבתי מאוד את השיר הסמיך שלך, שמערב דיסה לבנה עם דם ואופל שחור.
דייסה לבנה ואופל שחור
אהבתי
דפנה, זה מקסים.
חגית
שמחה שאהבת