12.00
Normal
0
false
false
false
EN-US
X-NONE
HE
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:"Times New Roman";
mso-fareast-theme-font:minor-fareast;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;
mso-bidi-font-family:Arial;
mso-bidi-theme-font:minor-bidi;}
מכות רצח / דפנה שחורי
1
מכת רצח אחת גמרה לו את הפָנים
עכשיו הוא יושב בחושך ללא פָנים
ונזכר בפניו החצופים.
היא שואלת למה הוא מבלבל
בין הקְצַפָת פנים לבין החצפת פנים
מספיק לבלבל קציפה בקערה
למרוח על הפנים סוכר וביצים
שיעשו את העבודה
ושוב יהיו לו פנים כל כך רכים
והאצבעות ישקעו פנימה
כדי לגלות מחדש את הפציעה
עמוקה
עקומה
2
שתי מכות רצח על הפנים
וכבר אין יחסים
הדמעות שירדו מהעיניים כל הלילה
ציירו על הלחיים שריטות עמוקות
וכבר לא צריך לרדת יותר למכולת
המכולת עולה למעלה
עם נרות נשמה עגולים
ישבני דונג בצלוחיות אבן
הוא מניח אותם
אחד ליד השנייה
מדליק בעזרת המחשבה
את הריב ההוא
שגרם לה לסגת
לזנב האהבה
חום
מלוכלך
מתפורר על הרצפה
צעצוע של סיפור
שנגמר בבעיטה
4
בארבע מכות רצח
הוא בנה סוכה
ועכשיו היא יושבת על השירותים בחצר ובוכה
כשהוא ביקש ממנה שתפסיק כבר להשתין
ותבוא לעזור לו
היא ענתה שהשתן לא מפסיק לזרום
והתחננה שייכנס
וכשהוא נכנס
היא פתחה את הרגליים
כדי להראות לו
מאיפה משתין הדג
5
בחמש מכות רצח
הוא הצליח להרוג אותה
את המכה הראשונה נתן בראש
אחר כך בגב
בישבן
בירכיים
ובסוף על כפות הרגליים.
פרוסות של אישה
שוות בגודלן
מסודרות על האריחים
והוא מזיז אותן
משנן את מספר החלקים
משנה את הסדר
מפריד
משחק עם הגדלים
כף רגל
ליד העין
פה
ליד לב
6
שש מכות רצח
חורצות את הגב
פסים עקומים לאורך
שלוש בכל צד
עמוקים
מרקיבים
עד לישבן
7
שבע מכות רצח
שברו את ליבו לרסיסים
קר ובודד הוא מחלים מהפרידה
שוכב במיטה ושותה תה לבן
עם ענני שושנים.
באותו בוקר שבת היא נכנסה בדלת
ומאחוריה השמש
קשורה לזרועה כמו כלב
היא התיישבה במרכז הספה ופתחה ספר
זבובי האותיות התעופפו בחדר
אבל במקום להפשיט אותה
הוא צלל עם הרשת
ללכוד את המשוטטים
מתעלם מגווייתה ששכבה על הרצפה
גילגלה עיניים אחורנית ואמרה:
אני אוהבת רק זבובים חיים
ופתחה רגליים
במרכזם נקוותה
שלולית זהב סמיכה
וואו דפנה. ובכלל השירים שלך מאוד עוצמתיים, מיוחדים, מקוריים, עמוקים, ולא נותנים מנוחה. גם "גולדפיש" (הספר) מונח אצלי, על המדף, בלב ובנשמה. ובזכרון שלי אני רואה אותך זוהרת אצל שלי אלקיים בירושליים עם דוד אבידן, מזמן, זוכרת? נפגשנו שם. חיבוק מחיה אסתר
חיה בטח שאני זוכרת גם אותך זוהרת
כף לי. שאת זוכרת. היו ימים. חיה אסתר
וואוו דפנה. איזה סוריאליזם מתוק ומטורף.
הדבר הכי ריאלי ונכון שהיא מזמינה אותו לשירותים להראות לו מאיפוא משתין הדג..
גדול!
ורדה, להראות לו מאיפה משתין הדג, תרתי משמע
ובאמת מה שמעניין אותי ומתרחש בשירים האחרונים הוא החיבור בין ריאלייה לסוריאליזם בין פרוזה לנגיעות של שירה דיויד לינצ'ית הזויה. וזה מושך.
חזק מאד, ומרגש, דפנה יקרה.
תודה איריס