בננות - בלוגים / דפנה שחורי / על אלכס אפשטיין ואברי הרלינג ב'ישראל היום'
גולדפיש
  • דפנה שחורי

    נולדה בתל אביב 1968 אם לשתי בנות. פרסמה עד כה שלושה ספרי שירה. בימים אלה רואה אור ספר שירים חדש ''''''''''''''''''''''''''''''''גולדפיש'''''''''''''''''''''''''''''''' בהוצאת כרמל-עמדה(שרבים מתוכו פורסמו בגיליונות ''''''''''''''''''''''''''''''''שבו'''''''''''''''''''''''''''''''' האחרונים.) השירים הראשונים התפרסמו בכתב העת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו'''''''''''''''''''''''''''''''' שבעריכת פרופ'''''''''''''''''''''''''''''''' גבריאל מוקד, וכן הספר הראשון ''''''''''''''''''''''''''''''''סאם ישכיב אותי לישון'''''''''''''''''''''''''''''''' הופיע אף הוא בהוצאת ''''''''''''''''''''''''''''''''עכשיו''''''''''''''''''''''''''''''''.  מפרסמת שירים בכתבי עת ובעיתונות.  כותבת ביקורות ספרות בעיתון ישראל היום, ווכן בעלת טור שירה ב'ישראל היום' ). עורכת ספרים רשימות רבות אפשר לקרוא בארכיון אתר נרג''''''''''''''''''''''''''''''''-מעריב  זכתה (פעמיים)בפרס קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות. חלק מן השירים תורגמו לאנגלית.

על אלכס אפשטיין ואברי הרלינג ב'ישראל היום'

 

 

http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODE/Israel/Default.aspx?href=ITD%2F2011%2F01%2F21

של מי השורה הזאת?
 
 
על 'קיצורי הדרך הביתה' מאת אלכס אפשטיין, הוצ' ידיעות ספרים, 123 עמ'
 
על 'סליחה איך מגיעים מכאן' מאת אברי הרלינג, הוצאת כרמל, 226 עמ'
 
דפנה שחורי
 
 
רבי מנדל מקוצק אמר: "כל ימי רציתי לכתוב ספר בן עמוד אחד".ניכר כי הסופר אלכס אפשטיין (יליד 1971, סנקט פטרבורג), הצליח בכך.
ספרו החדש "קיצורי הדרך הביתה", בדומה לקודמו "לכחול אין דרום" (עם עובד 2005) מכיל סיפורים קצרצרים, הגותיים ופיוטיים, לעיתים בני שורה אחת, שהם בחזקת "מועט שמחזיק את המרובה". וכיאה לז'אנר האפוריזמים (שאבותיו היו, בין היתר, הפילוסוף פרידריך ניטשה והסופר הווינאי פטר אלטנברג), הם תמציתיים, דחוסים ומצליחים להביע את העיקר במילים ספורות.
מדובר בכתיבה עשירה, הנעה על הקו הדק שמפריד בין סוריאליזם לריאליזם, ושיונקת את השראתה בעיקר מהתרבות הרוסית והמרכז אירופית. אפשטיין, שמצטייר לעיתים כמשפך תרבותי אשר מזליף על קוראיו מכמנים מגוונים, מרבה להתכתב עם אמני הסיפור הקצר כדוגמת קאלווינו, שופמן, ניטשה, פרויד, קפקא, צ'כוב ובורחס, אך גם עם יצירות מתוך המיתולוגיה היוונית והרומית כמו כמו "איניאדה ואינאיס" ו"איליאדה ואודיסאה".
ולעיתים, כקברניט של מכונה עתידנית, שנעה קדימה ואחורה על ציר הזמן, הוא לוקח יצירות קלאסיות ומשנה את תוכנן, בודה מלחמות עתידניות או אירועים שלא היו ולא נבראו. 
בפתח דבר לספר הקרויי 'שקטי ומתבוננים אחרים' מאת אמן אפוריזמים מוכשר אחר, בשם דוד זליכובסקי, כותב פרופ' גיורא שוהם: "האפוריזמים הרעיוני חייב להביע את העיקר בעוצמה משכנעת. המכתם האסתטי חייב לרגש בליריות שלו. והמכתם האידיאי- רגשי חייב לכלול הן מחשבה והן רגשות בסוד הצמצום".
אפשטיין, שנוגע בכל שלוש הסוגות הללו- אפוריזמים רעיוני, אסתטי ואידיאי, מצליח לעמוד בקריטריונים שעליהם מצביע פרופ' גיורא שוהם.
99 סיפורונים פניניים אלה (שאותם הרבה אפשטיין לפרסם בתחילת דרכו במוסף תרבות וספרות של עיתון "הארץ" בטור שבועי בשם "זעירים" ) עושים ג'וגינג למוח סקרן, עצל או עייף. הם מצליחים לדגדג את התאים הרדומים במוחנו ולאלץ אותנו לנסות ולהיזכר איזו היא הגלקסיה הקרובה ביותר לשביל החלב, למשל, מהי שיטת הספירה הבבלית או מה זו שפה אסקית.
  אך לא תמיד מעניק אפשטיין פתרונים לשאלות שאותן הוא מעלה. לכן,  'קיצורי הדרך הביתה' עשויי להיקרא גם כתשבץ חכם, לעיתים אף מתחכם, אשר חלקו האחד משופע בידיעות, תאריכים ושמות, ואילו חלקו האחר, המשווע לפתרונים, כמוהו כמשבצות ריקות מופשטות,עתירות ברמזים וסודות.
אפילו אפשטיין עצמו, בעמוד 12 בספר, בקטע הקרויי "על האישה שאספה תשבצים פתורים", כותב בשבחי התשבץ: "אני אוסף שמות של סיפורים שלא אכתוב, אנה אוספת תשבצים פתורים. אם כי חייבים להודות שאפשר ללמוד דברים רבים מהתשבצים האלה".
ואכן חייבים להודות כי גם זה שאינו אוהב סיפורים קצרים ואניגמטים, אינו מעונין לתור אחר צופן חבויי, לחפש פואנטה או לפצח חידות פילוסופיות, עדיין הקריאה ב'קיצורי דרך הביתה' מחכימה, מעשירה ובסופו של דבר כדאית.
 
 
 
                             **
     
ספר נוסף שראה אור לאחרונה ושמורכב אף הוא מפרקים פרקים קצרים, אם כי לא אפוריזמים, הוא הקובץ "סליחה איך מגיעים מכאן" מאת אברי הרלינג.
הרלינג, בדומה לאפשטיין, פירסם כמעט מידי שבוע, במהלך השנתיים האחרונות, במוסף הספרותי של עיתון "הארץ" במדור בשם "סיפורונים" .
בני ציפר, עורך המוסף, כתב על הרלינג נלהב: "לעתים רחוקות מגיע אל שולחן המערכת טקסט מושלם, המזעזע את הנפש כמו זה ששלח אלינו אברי הרלינג, כותב בן 47העובד כטבח במסעדה בשכונת פלורנטין, שלא פירסם כמעט דבר. נדמה לעתים, שרק למען טקסטים חד פעמיים כאלה המגיחים ממעבה האלמוניות העירונית, היה כדאי שיהיה מוסף לספרות".
האומנם? העניין יתחוור בהמשך.
 
מדובר ברומן אוטוביוגרפי שמורכב כאמור מפרקים פרקים קצרים וכמו נכתב על פי תפיסתו את הכתיבה של הסופר האמריקני צ'רלס בוקובסקי שאמר: "אני חושב שצריך לאלץ גבר לכתוב בחדר מלא גולגלות, כשסביבו תלויות חתיכות בשר מכורסמות בידי עכברושים עצלנים ושמנים."
ואכן, גיבורו של הרלינג, גבר מזדקן כבן 50, מתגורר בחדר מעופש, ממנו הוא מדווח, בשפת יום-יום ובכנות מוחלטת, על חייו העלובים בשכונת פלורנטין שבה הוא חי.
 תוך שירטוט מפת השכונה על רחובותיה וסימטאותיה, מתאר הגיבור כיצד הוא מפלס דרכו בבוקר , בינות לחתולי רחוב, עכברושים ופחי אשפה, לכיוון קו 18 שמסיע אותו עבודה, מקונן על מצבו הכלכלי הרעוע, על התרבות הקפיטליסטית החזירית, ותוך כך מתבונן בחמלה אנושית על סביבותיו. על מנקה הרחובות הרוסי הזקן, על נוסעי האוטובוס העייפים, על חתולים דרוסים או על קבצני הרחוב שטומי עין.
אחר הצהריים ישוטט ברחובות בין פיצוצייה לפיצוצייה, בערב יבשל משהו, ישקע בכורסא המרופטת בביתו הדל ויעשן עצמו לדעת, לבד או בחברת אישה, ולפנות בוקר יירדם בעזרת אלכוהול זול.
מה ש"מרים את הקובץ מהמדרכה" ומעניק לו ערך נוסף, הם אותם פרקים סוריאליסטיים, הזורחים מבעד לשורות האפופות בעשן ה"ברודווי 80" ובאדי וודקה.
בקטעים אלה הגיבור מצמיח כנפיים, עף מעל הרחובות המטונפים, פוגש ב "מלאך עם הילה, כנפיים ועור לבן זוהר על רקע האפלה הלילית" (עמ' 101) או גורר אחריו חמור ברצועה עד למרפסת ביתו. ובעודו רכוב על החמור: "350 ₪ עלה החמור. מציאה ממש (עמ' 78) לכיוון יפו, מצטייר גיבורו של הרלינג כחמורו של משיח, אבל רק לרגעים. כי בסופו של דבר, הגיבור מתפכח אט אט מהזיותיו, שוכב על מיטה בגובה המדרכה, שותה, מעשן וסופר את הכסף שאין. 
 
 
ואם אחזור למילותיו הנלהבות של ציפר שמצוטטות לעיל, אז לאחר הקריאה הן מהדהדות כמוגזמת למדיי. הקובץ "סליחה איך מגיעים מכאן" מצטייר יותר כיומן אוטוביוגרפי – שכונתי מאשר ספרות משובחת. ועם זאת שמדובר בספר קולח, ווידיי, משעשע, עגום, רגיש ופיוטי, עדיין הוא נותר מדשדש בביצה התל אביבית מקומית, שבתוכה מתבוססים הגיבורים בסחי של עצמם ואינם מצליחים לענות לעומק על השאלה איך מגיעים מכאן הלאה.
 
 
 

 

 

2 תגובות

  1. היי דפנה, שני בכותרת הפוסט לאלכס אפשטיין.

  2. טובה גרטנר

    היי דפנה
    כיף לקרא אותך,
    זה לדעת מה קורה עכשיו בעולם הספרות.
    את הספר הקודם של אפשטיין קראתי, וחשבתי מה שאת חשבת… ונעים לי להזכר במחשבות האלה, כי אז הן סתם נשארו לי לא מרוורות, יש משהו ממכר בקריאה כי יש הרגשה שתבוא מחשבה רעננה… ואכן הן מופיעות.
    להתראות טובה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לדפנה שחורי