על 'ארבעים' , מאת : מאיר ויזלטיר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010, 134 עמ'
דפנה שחורי
בן ארבעים לבינה
באתר ה'סימניה' ישנו שירות שקרוי 'מחפשים בנרות' ושעוזר באיתור ספרים שאזלו מן המדפים. את ספרי השירה של מאיר ויזלטיר 'אי יווני' ו 'מכתבים ושירים אחרים' שראו אור במהלך שנות השמונים, כבר לא צריך לחפש בנרות. ויזלטיר, חתן פרס ישראל לשירה לשנת 2000 , שבאביב הקרוב ימלאו לו 70, בחר, כמי שמושך חוט פואטי על פני 30 שנה, לאגד את שני הספרים הללו יחדיו בספר חדש הקרוי 'ארבעים'.
בעודו מתבונן אחורנית על השנים הרחוקות הללו מספר ויזלטיר 'בשולי הספר' שבעמ' 133, כי אלו היו עבורו שנים מטלטלות ומסובכות: אימו מתה, גם כמה חברים קרובים, וביניהם יונה וולך, והייתה גם מלחמת לבנון הראשונה שאותה הוא מכנה כ'סיוט יזום'.
'אי יווני' הוא ספר בינוני למדיי שנכתב במהלך שהותו של המשורר על אי יווני ומכיל שירים התרשמותיים ממקום זר.מתברר כי ניסיונו של ויזלטיר לכתוב , כלשונו "בקול אחר ומתוך תפיסת עולם אחרת, שאינם ממש שלי" היה מאכזב למדיי.
לעומת זאת 'מכתבים ושירים אחרים', שבו לקח המשורר מאבני המקום והפליא לתאר את העיר שבה הוא חי, הוא ספר חזק שנחשב בעיני רבים כשיא ביצירתו. כיוון שבשנים שאחרי חלה ירידה באיכות כתיבתו מה שגרם לרבים להספיד את ויזלטיר כמשורר ולראות בו מי שהיה. ההפתעה באה כאשר ב2009 יצא ספרו 'מרודים וסונטות' שהחזיר עטרה ליושנה והזכיר לנו את ויזלטיר המוכר והטוב.
ב 'ארבעים' נמצא את ויזלטיר המפוכח, הפוליטי, האוונגרדי, המודרניסט. זה שעומד בשער העיר ומטיף כנביא זעם. שמצליח לחבר בין יבשות- בין גולה לציונות, בין קומוניזם לקפיטליזם, בין חילוניות ליהודיות. נפגוש במשורר המתריס, שבשיר אחד מסוגל לכעוס להעליב, ובאותה נשימה , בשיר אחר, יעבור לעמדת החומל כמו אב סלחן.
"'ארבעים' הוא ספר השירים הגדוש ביותר בתכנים אוטוביוגרפיים שכתבתי אי פעם" מתוודה המשורר ב'שולי הספר' ומוסיף כי "היו בשנים האלה אהבות חדשות שהייתה להן השפעה ארוכת טווח על חיי".
את המשפטים הווידויים הללו (שאינם אופייניים לוויזלטיר אשר ידוע כיוצר שקנאי לפרטיותו) ניתן לראות כחלק מתהליך הזיקנה וההתבגרות שעובר עליו ושמביא עימה פיוס והתרככות. המרדנות והזעם פינו את מקומם לחשבון נפש שיש בו עוצמה שאינה פחותה מעוצמת הנעורים.